זה לא שזה כל כך משנה אבל דג, עם כל הכבוד, אינו חיית מחמד, זה
כמו שניצל טבעול לצמחוני, להיות בלי להרגיש עם, וזה לא טעים,
זה סתם בשביל הרושם, אני סובל משמע אני משקיע. כמו האחיות
האנורקסיות שהחליטו יחד לרדת ל-20 קילו ואז למות, רק כדי שכולם
ידעו שהם החליטו, כמו הסוס שכמעט התרגל לצום, כל יום נתנו לו
קצת פחות אוכל, כמעט התרגל ומת.

אז מה שרציתי להגיד על הדג זה שהוא לא אכפת לו ממך, יושב
באמבטית זכוכית וחושב לעצמו: תראו את האנשים האלה, כל החיים
שלהם להעביר את הזמן בין האכלות, איזה חיים דכאוניים, יכול
להיות שבגלל זה הוא לא מקשקש בזנב בזמן שהאוכל מגיע, כדי
שנחשוב שגם הוא עצוב.

דגים חיים במים ואין ציפיות מהם, אבל חתולים, חתולים זה סיפור
אחר. אנשים שאוהבים חתולים לעולם לא יודו שחתול מטבעו חושב רק
על עצמו, אבל יודו או לא, הם יודעים, רק שזה לא מפריע, כי הם,
אלה עם החתולים, יודעים שככה צריך להיות וכלב מי שחושב אחרת.

באפריקה יש מעקבים אחרי התנהגות קופים, אחרי 30 שנה גילו
שקופים הם מאוד אלימים, גם מאוד פקחים, הם יודעים שהם מכאיבים,
משתמשים בכלים ואפילו רוצחים, אלא מה, בדיעבד התברר שהאתר הפך
תיירותי, הלחיץ את הקופים, הקטין מקורות מזון וגרם לאלימות.
והרי כל סטודנט פיזיקה מתחיל יודע שאם צופים בחלקיק משנים את
מהירותו או מקומו (פחות או יותר).

והנה אנחנו עם הקודש, חיינו הרבה שנים כמו דג חתול בין כלבים,
רק שהכלבים לא אוהבים חתולים שחושבים שהם כלבים, ככה עברנו
לשמורה כדי שלא יציקו לנו הכלבים, רק שבשמורה כבר יש כלבים,
הרבה כלבים.

אני בכלל לא בטוח שאנחנו היינו דג חתול, אבל אני בטוח שאחרי
מספיק זמן בשמורה, אנחנו נהייה הקופים הכי אלימים.

אילו רק דג חתול יכל להיות חיית מחמד...