לפעמים אני מתגעגעת לדירה הישנה. זו שהריחה מטחב, קצת ריקבון.
הדירה הקטנה, האפורה,
עם התקרה הגבוהה, שכשצועקים אז אפשר לשמוע את ההד ועם הצבע
המתקלף מהקירות. שאם היית נושם עמוק, מהפה, היית יכול להרגיש
טעם כזה, של בית, משחק לך בלשון.

אני מתגעגעת לשכנה הזקנה מהבניין הסמוך, שכל הילדים בשכונה
קראו לה 'מכשפה', וברחו כשהיא הגיעה, בצעדים איטיים שהזכירו לי
צעצוע שהסוללה שלו עומדת להיגמר, מעבר לשלט הרחוב עם האותיות
הכחולות-דהויות.
אני זוכרת שהיא הייתה רק מחייכת ודמעה שקופה, נוצצות בגלל
האור, זלגה על הלחי שלה, שקמטים של עייפות עיטרו אותה. כמו
בדיוקנאות שהמורה לאומנות תלתה בכיתה.

אני מתגעגעת לעץ התפוחים הגבוה, קצת מחוספס, של ההוא מדירת
הגן, שצעק על שנינו כשגילה אותך מטפס עליו, ואותי עושה לך
סולם-גנבים. אנחנו רצנו לשדה היבש עם השיחים שדקרו בידיים, זה
שאמא אמרה שיש בו נחשים.

אני אפילו מתגעגעת לכל הפעמים ששכנעת אותי 'לברוח מהבית', לחפש
עוד תקרית-מזערית, או הרפתקה כמו שהיית קורא לה.
ישבנו מתחת לשמיכת פיקה דקה, שלקחת מההורים שלך, בסככה סמוכה
לבית שלי, כי פחדתי ללכת רחוק יותר.
טיפות גשם מטפטפות לקערות פלסטיק, משמיעות דפיקות קטנות
ומהירות,  כמו הלב שלי אחרי הריצה הארוכה בשיעור ספורט. אני
רעדתי, ואתה ניסית להצחיק אותי, כי אמרת שהצחוק מחמם.
בסוף היינו חוזרים הביתה, אחרי כמה צעקות שכנוע.

אחרי שבוע בערך, אולי קצת יותר, כשהלכתי בדרך לבית הספר על
המדרכה עם המרצפות הבולטות,
אלו שאמרת שמשמשות מחתרות-ריגול לצבא הסובייטי, או משהו כזה,
היה חסר לי הצהוב המסנוור של התיק שלך, שעשה לי כאב ראש כל
בוקר, ופעם גרם לי למעוד על אחת הפינות החדות ולשפשף את
המרפק.

המחנכת אמרה שיש לך דלקת גרון, וקצת חום.
מעניין אם שוב ישנת בחוץ...
היא ביקשה שנכין לך ציורים, כדי שתהיה לך החלמה-מהירה, ואני
ציירתי את החתול האפור, שראינו פעם מתחת לפנס, רודף אחרי
כלב-הפודל של הגברת מהבית מעל למספרה. ציור מצחיק כזה. אמא לא
הבינה אותו, אתה יודע.

חודשיים אחרי אני זוכרת הרבה אנשים, בחליפות ושמלות יפות, כמו
בסרטים הישנים שהיו משדרים בימי שבת בערוץ הממלכתי, רק
שחורות.
זוכרת חיבוקים של יד אחת, נחמות, אולי כמה יפיחות.
וזה מוזר, לא? אולי קצת אכזרי, אפילו. כי אתה בטח לא הלכת. אתה
מסתתר איפה-שהוא, אני יודעת. מחכה להזדמנות הנכונה לקפוץ
ולצעוק 'אחד באפריל!', אפילו שהתאריך כבר עבר.
מצד שני, תמיד היה לך זיכרון חלש.

וכשאני נזכרת אני צוחקת, כי קר לי.