לפנות בוקר לא נרדם
מפזר מחשבות בין ענן לענן
משוטט ברחובות הפנסים כבר כבים
מחוללים נפלאות בלבבות עייפים
שאלות מסבכות לא הרפו כל הלילה
ומה עם נדר ישן שלא החזיק מעמד
שתיקה מפוארת מתוך נסיון של שנים
ומה שעצור עדיין תקוע מבפנים
פזמון- ואין למי לספר,
זה רק נרקם בי ובוער
חולף מול אנשים הם לא מביטים בפנים
כאילו זה לא מעניין מה יש בי מבפנים
לפעמים אני נסחף עם ההרגשה
שאני לבד בעולם, הרחובות ריקים
משחק משחקים שמכהים ת'חושים
מאבד את החוטים והם לאט נשרפים
והשתיקה שי חזקה מכל מילה
וכבר רוצה להתוודות, לקבל מחילה...
פזמון- ואין למי לספר,
זה רק נרקם בי ובוער |
