אני לא יודעת איך לקבל אותך. אני רואה אותך שונה מהשאר.
בשבילי את חבר כל כך טוב, בורחת אליך ברגעים קשים. אני יודעת
שאתה לא הפתרון, אבל זה כמעט בלתי נשלט. אני רוצה אותך כל כך,
לעיתים לא שובעת ממך ואתה לא מספק אותי, רוצה עוד ועוד, בצורה
מבחילה ממש, בצורה של מחלת נפש.
בגלל זה אתה גם האויב הכי גדול שלי, מבריח ממני מחזרים, גורם
לי להרגיש איום ונורא, נפשית ופיזית.
אוהבת אותך כשאני לוקחת ממך.
שונאת אותך בגלל איך שאתה גורם לי להיראות.
שונאת אותך בגלל מה שאתה גורם לי להיות.

ברגעים של איזון אתה בא בזמן ובא כל כך טוב.
ה"שימוש" המועט בך מייצג בשבילי בריאות, אהבה, שמחה, הפתרון
לאושר, שלמות, השלמה עם מה שאני.
בחוסר איזון אתה נוראי בשבילי.
הקיצוניות אצלי משגעת אותי.

אני מייחלת לאיזון, לא רגעי או תקופתי, אלא תמידי, קבוע.
איזון שבו אני אהיה שלמה איתך ושלמה איתי. להיות בסדר.
איזון שיגרום לי לשכוח שאי פעם ראיתי אותך כמו שאני רואה אותך
עכשיו.

אתה החולשה שלי.
אתה ההתמכרות שלי.


                                                  (אוכל)