לזה שהיה אוסף אותי, כל יום מחדש...

טעם

הטעם שלך עדיין בפה שלי
לשון ועור מחפשים
כל כך יפה כשאתה ישן
כמו צמר גפן מתוק
בלונה פארק של חיינו

שמיעה

אני שומעת אותך מנגן לי
ונשרפת מבפנים מעולם
לא נגעו בי ככה
פורט בי
לב, גוף ונשמה

ראייה

רואה אותך איתה ונופלת
הכל מטושטש ואין דרך חזרה
תמיד ראיתי לתוכך והכל
עצר מלכת
כעת אתה עיוור אליי
ואני נשרפת

מישוש

חום הגוף שלך עדיין ביני לבין
השמיכה במיטה שהיתה שלנו
מן הילה שלא עוזבת אותי
כל כך רך ונעים
כמה קל היה להתמכר אליך

ריח

השיער, הבושם שלך
הכל מתערבב בראש בצורה מסוימת
מרכיבה את צורתך בעיניים עצומות
אותם סימנים שהובילו אליך
עכשיו מכתיבים את
כאב הפרידה

חוש שישי

זה כשאני ואתה ישנים בשבת בבוקר
שמש ציפורים שלווה שקט אהבה
ככה אני מרגישה אותך.

פעם, כשעוד היינו מדברים
אמרת שמכל החושים היית מוותר על חוש הראייה, כדי לא לראות אותי
עם אחר. ידעת שנגמר.
צחקתי, אז.
עכשיו החלפנו תפקידים וכל רצוני הוא
לקחת את עיניי ולהגיש לך בקופסת דמעות
הרי אתה זה שלימדת איך. תודה.