על מיטתה של ילדה קטנה
ישן כעת מלאך
שנת יופי נצחית.
מעל המלאך רוכנת נשמה
שבוכה ומתרחקת,
משגיחה ממעל על המלאך
בשנתו.
קבוצה של אוכלי נשמות
בוהה כעת בכאב
על המלאך ונשמתו,
רק הילדה הקטנה ניגשת
ומעניקה לנשמה קערה
מלאה בדמעות זכוכית שהתנפצו.

היא כבר לא בוכה,
רק שותקת, ונותנת לנשמה
את הקערה.
הנשמה מוסיפה לקערה
מספר טיפות של אהבה
ומשקה את המלאך.
המלאך התעורר לחיים ומת,
כך עלה לשמיים,
בנתנו מבט אחרון לילדה הקטנה
ואוחז בנשמתו.
הם עלו והתרחקו,
כל שנותר מהם הייתה נקודת אור זעירה
שמשגיחה על עולם שלם,
עולמה של ילדה קטנה
שמשחררת נשמות מאוכליהן.



27.11.2004