אני לא בדיוק יודעת אם זאת היא שם או שזאת בעצם אני.
פעם, כשעוד היינו ביחד הכל נראה פשוט יותר, בלי מחשבות עמוקות
ובלי רגשות מסובכים שתוקפים כל מספר דקות.
פעם, כשעוד היינו ביחד לא האמנתי שיכול להיות אחרת, לא העליתי
על דעתי שישנן עוד אפשרויות.
זה תקף אותי פתאום, או שבעצם זה היה שם כבר תקופה ארוכה ולא
הבחנתי בכך.
כנראה שההמון של האנשים שתמיד שקעתי בתוכו טשטש את ההתרחשות
שהתחוללה בתוכי. בהתחלה חשבתי שאני סתם מדמיינת כי הרי לכולם
יש עולם פנימי אבל ככל שהזמן עבר, התחושה שהעולם הפנימי שלי
והעולם החיצוני והמציאותי נפרדו התחזקה, עד שהגעתי למצב שאני
נשארתי פה, והעולם החיצוני שלי "אימץ" לו ילדה חדשה.
פעם הייתי אחת מהם, אחת מכל האנשים שצוחקים ובוכים, אוהבים
ומתגעגעים ועכשיו הם רק התפאורה שלי והיא שם, משחקת את הדמות
שלי בין כל האנשים.
אני מתבוננת עליהם כל הזמן, איך הם מדברים איתה כאילו דיברו
איתי, איך הם מסתכלים עליה כאילו הסתכלו עלי, והם בכלל לא שמים
לב שאנחנו כבר לא ביחד, או שהם פשוט מתעלמים מזה, ככה יותר נוח
להם.
הפרצופים שלהם, התחושות שלהם והרגשות שהם לפעמים מנסים להסתיר
ממנה ולפעמים מנסים להחדיר לתוכה עוברים על ידה כמו סרט נע
בשפה זרה ואלי, אלי הכל מגיע.
רוב היום אני מתבוננת בה מתוך המערבולת שבה אני נמצאת, כאילו
הייתה זרה, כאילו לעולם לא היינו ביחד. היא מרחפת כמו רוח עם
שאר השחקנים בהצגה שהתחילה יום אחד ולא ידוע אם תגמר.
אני שונאת אותה כל-כך לפעמים, אני שונאת שהיא שם ואני כלואה
פה, שאני צריכה להתמודד עם כל הבעיות וכל התסביכים שהיא יוצרת
אבל אני יודעת שאני לא יכולה להתחלף איתה, לפחות לא כרגע.
מצחיק שהשחקנים שמרחפים כמו רוחות בהצגה הזו רוצים לעיתים
להכנס לפה, אלי.
אם היא תתן להם להיכנס לפה הם יגלו אותי, הם יבינו שהיא רק
משחקת את דמותי ואני, שפעם הייתי איתם, נלכדתי. אבל אני מפחדת,
אני לא רוצה שהם יחזירו אותי להצגה של הרוחות. אני לא רוצה
להיות רוח כמותם.
כשהם דופקים ממש חזק ודורשים להיכנס אני מתקפלת באחת מהפינות
שאחסנתי בהן את סערות הרגשות שלי ועוצמת עיניים, עד שהם
מתייאשים והולכים.
אני רוצה למצוא יום אחד מישהו שאותו אוכל להכניס לפה. הוא לא
ינסה להחזיר אותי לשם, לתיאטרון הרוחות, אלא נהיה פה שנינו,
ביחד, לבד, ונוכל להתבונן על ההיא שלי ועל ההוא שלו.
למרות שאני לא בדיוק יודעת אם זאת היא שם או שזאת בעצם אני.


תום,
תודה שאתה לא סתם עוד רוח.
אוהבת הכי בעולם...