אלו לא סתם יצירות, אלא משהו עם מלל.
לוקח לי סם נגד זיוני שכל, אנשים מבלבלים לי את המוח,
אנשים שאין לי כח.

חושבים שמקשיב להם אבל מתעלם,
לא רוצה שהמוח יזדהם, בשטויות כאלה, בכמויות, דלתות המחשבה שלי
נסגרות.
מסבירים לי על איך ועל מה כדאי לחשוב, לא רוצה ת'חרא הזה,
תסתכלו מקרוב, אני יצור לא רגיל, לפחות מנסה,
מתאמץ חזק מאוד ובסוף לא יוצא.

דרכתם לי על הדימיון, ירקתם על השכל.
איזה, מן ביזיון, זה, קשור בחבל.
כותב לכם מכתב ידידותי, מכתב פרידה, אם אפשר אל תציקו לי...
תודה!