מודעות זה משהו שיש לנו,
מאותו הרגע שלעולם באנו,
ואם זאת אנו מעבדים אותה,
ומגלים אותה שוב בכל שנייה.

למה אני צריכה כל הזמן ללמוד להיות "אדם"?
זאת זכותי, חובתי וגם מהותי.
מאותו הרגע שדרכתי בעולם.
ואם זאת למה נשארתי כל כך "חיה"?

אני רוצה פשוט להרגיש ולחוות,
אך כל הזמן אני צריכה
"לחשוב" ולתכנן איך לחיות,
ובכל רגע איך לשרוד.

כאדם אני מרגישה,
כחיה אני נלחמת
כאדם אני מבטאת, כחיה לי זה נשמע:
חשבונות צריך לשלם, תשובות צריך לתת,
כמו אריה לאחר הטרף, מכריח אותי לרדוף

האם יש מקום שקט, שבו אני יכולה לך לתת...
נשמה עייפה שלי
שבו את יכולה לנוח ורק להיות?

גן עדן על פני האדמות
שבו אני לא צריכה לתת תשובות...
הוא אי המבטחים.
שבתוך מהותי.


6.12.04