רציתי לכתוב סיפור, אולי שיר,
רציתי לשבת עם עט, עפרון או גיר.
לעטות על פני מראה מלא חשיבות,
ולחוש פרץ יצירתיות.

אמרו לי לספר את מה שבלב,
ולכתוב על מה שכואב.
ייעצו לי: תהיי מקורית,
פתחי סגנון משלך, היי "אוורירית".

תני לכעסייך לפרוץ אל העולם,
סגרי חשבונות עם כל-כולם.
הוסיפי קצת ציניות וגם הומור,
שמרי על ראש פתוח ונאור.

(די עם העצות! קשה לי לזכור!!!)

אז כדי לעשות את החיים קלים...
פתחתי מחשב ומעבד תמלילים.
ניסיתי לחשוב מחשבות עצובות,
(לא על בלונים. על אהבות נכזבות).

ישבתי דקה, ימים ושעות,
ולא הקלדתי אפילו אות.

אולי אהיה ציירת...