|
מנורת שולחן בודדה נייר מכתבים שרוף על שידה תמונה של ימיים
שהייתי צעיר דאגות ריקות בלי יתד של חיים.
פזמון
ואני יושב ובוהה מנסה לתפוס את הזמן שאוזל עסוק בתכנונים על
מה יהיה ובסוף נשאר עיוור למה שיש.
בית ב
ואני נלחם בהתבגרות מחפש לצחוק לסוף בפרצוף חיי באשליה של
אהבה ובסוף שונא עצמי בהשהייה.
גשר
לא מצחיק לחיות עצוב לחכות למוות בלילות
אני נולד כל יום חדש
והשמש שוקעת כל הזמן. |
|
|
לפעמים נדמה לי
שבועז כל כך
שונא אותי
זאת שאהבה את
התל-אביבי
תגובת מערכת:
ממשרדו של בועז
מבקש דוברו של
בועז להבהיר שכל
הרגשות שמפתחים
כלפיו הם
באחריות המשתמש
בלבד, ומשרדו של
בועז לא יקח שום
אחריות כלשהי
בנושא, הדבר
כולל תשלום דמי
מזונות, תשלום
עבור הפלות, דמי
אבטלה וכדומה,
אך אינו מוגבל
לאחריות זו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.