קלאודיו הכיר את ג'וספין במקריות מפליאה - כך ג'וספין אומרת.
קלאודיו וג'וספין היו באותו מצב בחייהם. באותה תקופה של
אופטימיות מוחלטת כלפי המצב וכלפי הסובבים אותם. שניהם אהבו
לצחוק, שניהם אהבו מוזיקה איכות ומוזרה, שניהם היו ביישנים. אך
עם זאת, לכל אחד מהם היו מספר תכונות יחודיות ביותר. מה שיכל
להפתיח עתיד מזהיר. או שלא.
קלאודיו למשל אהב לבהות בסיבה שלו. הוא אהב לבהות ב: אנשים,
עצמים דוממים. או סתם נקודות אקראיות ביותר.
וג'וספין אהבה לגחך לעצמה. מספר רב של פעמים היא הסתכלה
לכיוונו של קלאודיו וגיחכה. ואף פעם לא גילתה למה.
קלאודיו אהב להוציא קולות ללא סיבה מוצדקת.
וג'וספין תמיד ריחפה. תמיד ענתה לשאלות מאוחר או לא הקשיבה
לשאלות בכלל.
זוג מוזר זה היה בהחלט. קשה היה לראות מה בדיוק יכול לקרב את
שני היצורים היחודיים הללו. אבל הם בהחלט התקרבו.

יום שישי אחד הם החליטו להיפגש. "ערב כיף" כך הם קראו לערב זה.
הם ניפגשו בחנייה של בנין מיסחרי קטן. בזמן שג'וספין איחרה
באלגנטיות, קלאודיו מצא תעסוקה משלו. הוא הלך על קצה המדרכה
בסיבובים במטרה לא ליפול או לאבד שיווי מישקל. על הבטון האפור.
הוא מצא תעסוקה זו מאוד משעשעת. במשך עשר דקות הוא הלך
בסיבובים. בסוף היא הגיעה. אחרי איחור של 15 דקות. והם הלכו
לביתו של קלאודיו כמתוכנן. לא הרבה מילים עפו באוויר ובדרך כלל
דיבורים שטותיים.
הגיעו לביתו. ג'וספין בלי היסוס או מחשבה רבה ביקשה מקלאודיו
לנגן לה מנגינה או שתיים על הקונטרה באס. היא לא הייתה חובבת
מוזיקה קלאסית או בלדות אך היא בהחלט חובבת מוזיקה. היא
נהנתה.
לאחר שהוא סיים לנגן ואחרי שהם דיברו שעה או שתיים כשמוזיקה
נחמדה (אך מוזרה) התנגנה לה ברקע שניהם נישכבו במיטתו ובהו
בתיקרת החדר. אחרי 15 דקות של בהיה ג'וספין התקרבה אל קלאודיו
ורכנה את ראשה ליד כתפו הימנית כך שהמצח נגע קלות בעורו השחום.
הלב שלו התחיל לדפוק.
אחרי 5 דקות. הוא התחיל להילחם בעצמו. "אני חייב לעשות את הצעד
הראשון" הוא חשב לעצמו. היד ממש התחילה להתרומם. ס"מ אחד
מהמיטה. הוא התחיל לרעוד. הוריד אותה בהקלה רכה. ושוב נילחם עם
עצמו. לבסוף הרים את היד לכיוון לחייה. התחיל ללטף בתמימות.
תמיד דימיין בראשו מצבים כאלו. כך שהוא עם כל היד - למשוך את
בת זוגתו בסנטר ולנשקה.
המשיך ללטף. התקרב לסנטר. חרטות, המשיך ללטף את לחייה.
ושוב לכיוון הסנטר. משך אותה לכיוונו.
הוא נישק אותה.