מדוע הלכת, תמר
מדוע את שוב לא כאן.
מדוע הדלת נותרה פתוחה
מחכה שתכנסי ותסגרי אותה.
מדוע הלכת,
על ערש דווי.
נשיקה שנשקת צורבת עתה.
כואב בלחי, איפה שנשקת.
כואב בלב איפה שנכנסת, אצלי.
צורבות העיינים
מחניק בגרון.
כל מה שחשתי נפעם בי פתאום.

מדוע הלכת, תמר
מדוע לא נשארת גם מחר.
שורפות הידיים
כלות מלכתוב
כל מה שמסב מכאוב.
מדוע הלכת,
נושקים הצללים.
מכאיבים בפנים,
ללא רחמים.
מדוע הלכת, תמר.
כל אחד מחכה לך,
גם אני מצפה לך.
הלב נשאר פתוח.
כמו פצע לא בטוח.

מדוע הלכת, תמר
מדוע זה לא נשארת גם למחר.
גם למחר.


                                                     לך, אם
חברתי (ז"ל).

                                                     
בשאלות הכי קשות
                                                           
אין סמני שאלות