כשהייתי קטן אמרו לי שהעולם יפה, אמרו לי שהוא מקום שיהיה נפלא
לצאת אליו, שאני רק צריך לגדול קצת, ואז הוא יהיה מושלם.
כמה שגדלתי, הבנתי שלא, אין עולם מושלם, מגיל 4 ידעתי שזה לא
נכון, אם העולם מושלם, למה היו גדרות בגן? למה לאמא שלי היה
תרסיס פלפל בתיק? למה לאבא שלי הייתה אזעקה במכונית? למה
כשהייתי הולך לישון הייתי שומע את נעילת הבית, ולמה המשטרה כל
הזמן נוסעת על הכביש? זה לא נראה לי הגיוני, כבר אז
ידעתי...העולם לא מושלם.
זה החמיר, כשההורים שלי התחילו גם לריב כל הזמן, ראיתי את הכל,
איך הם רבים, צועקים, לא אהבתי שהם רבים, הצעקות הרסו אותי
מבפנים, לא יכולתי להביא חברים, והכי גרוע...זה בא אליי אח"כ,
כל אחד לחוד היה עצבני ומוציא הכל על האח הגדול, ואת זה אני
לעולם לא אשכח, כבר אז בכיתי לעצמי בראש וצעקתי...זה לא
נכון...זה לא נכון... אני אגדל וזה יהיה טוב יותר.
זה לא, מעולם זה לא, שנאתי את העולם, מעולם לא רציתי לדמיין
אותו טוב שוב, לא רציתי, בב"ס הייתי דואג שיהיה לי חבר טוב אחד
או שניים, לא רציתי חברים רבים, לא רציתי לחשוב שאני יכול
לעשות את העולם טוב.
בכיתה ז' הייתה לי את השנה הכי שחורה בחיים שלי, השפילו אותי
וקראו לי הומו כל הזמן, לא יכולתי עם זה, עברתי ב"ס, עברתי ב"ס
מרוב ששנאתי את המקום ההוא, המקום הכי קרוב לגהנום, עם המורים
המגעילים והילדים הדוחים, הדבר היחיד הטוב פה זה שהם עזרו לי
לגלות שאני דו מיני, זה הדבר היחיד הטוב.
בכיתה ט' התחיל לצאת ממני השנאה החוצה, התחלתי ללבוש שחור כל
הזמן, השנה אני כבר עם לק, צמידים, מה שלא תרצו, אני לא חושב
שזה בא לומר משהו, פשוט הגעתי לזה.
ההורים שלי לא הפסיקו לריב, לא נראה לי שהם יפסיקו, אבל לא
אכפת לי מהם, לא אכפת לי מהאחים שלי גם, אח שלי נהיה ערס
בהדרגה, ושלא יזיין בשכל שהוא לא, הוא כן.
אחותי תהיה... לא יודע מה, אבל אני רוצה ללמד אותה על החיים
לפני שהיא מתחילה בחיים, יש לה הרבה ללמוד.
ובאשר אליי... לי לא אכפת מזה שכל העולם יודע שאני דו מיני, לא
אכפת לי שצועקים לי דברים בב"ס, לא אכפת לי שאנשים מסתכלים
מוזר על הצורה שאני לבוש, או חי, או על המוזיקה שלי, מבחינתי,
אם הם מעדיפים לחיות את החיים שלי, שיהנו, מניסיון, זה לא קל.
פעם אמרו לי שהעולם הזה שווה את הכאב, פעם אמרו לי שתמיד יהיה
טוב, פעם אמרו לי שאהבה חיה לנצח, פעם אמרו לי שכל אחד הוא מה
שהוא רוצה להיות, פעם אמרו... פעם אמרו... פעם... דיברו המון,
רק חבל שזה היה פעם, ולא היום... כי אז היו יודעים... שזה לא
נכון.