מביטה בעיניי
אל מול המראה
רואה אותן
אט-אט
מתמלאות
דמעות, ועצב
מתיישבת
על הכיסא לידי
נאנחת
בלי שאתה תשמע
בלי שתדע
כמה הפגיעה
הזאת קשה
זה כואב לי לחשוב
על מה שעשית!
קשה לי להרגיש עוד
משהו
שמה את שתי ידיי
על צווארי
מנסה להקשיב
הלב מגיב
פעימות איטיות
בקצב אחיד
מזכירות לי
את סיפורי
אותך
וקשה לי
להתמודד
כל מה שאני רוצה
אחרי כל דמעה
ללכת לישון
בלי להתקפל
ולייבב, ולבכות
וליילל כל הליל
ולצרוח מכאב
ולצעוק אל מול שמיים
חסרי כוכבים
מלאי עננים
שמכסים את
הכוכב האחרון
וזהו, אין יותר תקווה
לראות את הכוכב האחרון
אולי לתמיד
אולי הוא נבלע
במסווה של ענן
אפור, גדול
ורוצה להישאר שם לעד
או סתם
להתעלם, להיעלם
לא להילחם
לתת לגופי לצנוח
מרגישה שאני צונחת
עיניי עדיין פתוחות
רוצה לסגור אותן
אבל הדמעות עדיין זורמות
וידיי, על צווארי, שמנסות להקשיב
שומעות, שמנגינת-הלב
דועכת.
ונעלמת.
יחד עם הכאב?