שרה להב / 377. בלקניה |
קראתיך
ובהיכלם של ספרים
ידעתיך.
כאמן, גופך ניגנתי
כינור
ושמלתך המרוכסת פרמתי
עד עור.
חום, חיוך ושיר הגשתי
לך לוט
באלפי המילות שלחשתי
בפסגות.
וכשהאביב אדרתו חש לתלות
נסתחרתי
ומההיכל רדת במדרגות
נמהרתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|