"תנסה להתנתק מאיך שהמוח שלך רגיל לחשוב"
יוחאי אמר ועצר בכדי לשוות לדבריו נימה יותר מהותית, "כמה
דברים בעולם הזה כל כך מוזרים ובכל זאת מובנים מאליו". ערן
הביט ביוחאי מנסה להבין מה יוחאי מנסה להגיד לו.
האמת שערן כבר התרגל למוזרויות של יוחאי, הם כבר חצי שנה
חולקים את הדירה הזו באלנבי, ערן ויוחאי נהגו לשבת על המרפסת
הקטנה שלהם בימי שישי בערב, לשבת ולראות את הרחוב הופך מטינופת
למצופה באור יקרות, הם ממש חיבבו את הגוונים הכתומים-צהובים
שלפני השקיעה.

"בוא אני אתן לך דוגמא", ניסה יוחאי לבאר, "מחיאות כפיים,
תחשוב איזה מוזר זה." ערן מצמץ בנסיון להבין, "בנאדם שר,
יושבים מולו הרבה אנשים, וכשהוא מסיים הדרך היחידה שהם יכולים
להביע את ההתלהבות שלהם היא להניע את הידיים שלהם במהירות
הלוך-חזור על מנת שכפות הידיים שלהם יתנגשו", ערן חייך. ערן
תמיד חייך למשמע דבריו של יוחאי גם אם הם היו ממש מטופשים.
יוחאי לא היה בטוח אם הצליח להעביר את המסר, "רק אתמול, היה לי
עוד קטע כזה שפשוט לא זכרתי מה זה אחרי ומה זה לפני, פשוט
התחלפה לי המשמעות של המילים וזה נראה לי הרבה יותר הגיוני"
ערן עוד חייך ממקודם. יוחאי המשיך "תחשוב על זה, "לפני" לא
נשמע לך הרבה יותר "אחרי"... ולהפך?".
סוף סוף ערן החליט לתרום לשיחה ושאל: "זה כמו שאתה לא מאמין
באלוהים?", "אלוהים זה מטופש" יוחאי קטע אותו ,ערן סיים את
המשפט, "אתה רגיל לא להאמין, זה מה שאתה רגיל לחשוב".
יוחאי התגונן "אבל זה לא שחינכו אותי לחשוב ככה, אני הגעתי
למסקנה הזו לבד שהייתי בן חמש עשרה", "ומאז כמה פעמים בחנת את
העניין?" ערן חקר.
עם הדירה הם קיבלו איגואנה בשם מלכה, שהייתה בתוך אקווריום
זכוכית בסלון. הבחור שהתגורר בדירה לפניהם טס לחו"ל ולא היה לו
איך לקחת אותה איתו.
"תגיד ערן במה אתה בכלל מאכיל את מלכה?", ערן הביט ביוחאי,
"אני מאכיל את מלכה? אני לא האכלתי אותה מעולם" אמר ערן.

הם הביטו אחד בשני ואז סובבו בתאום את ראשם לאקווריום המאובק,
שוב החליפו מבטים ופרצו בצחוק יחדיו, "אז בגלל זה היא לא זזה,
כלומר ידעתי שזה קטע של איגואנות חוסר תזוזה, אבל עכשיו שאני
חושב על זה היא באמת לא ירדה מהענף היבש ההוא מעולם". הם החלו
לדון מי מהם יסחוב את האקווריום עם הגופה לפח למטה, הם התחילו
להתווכח יוחאי אמר שמכיוון שלא הוא גרם למותה הוא לא צריך
לעשות זאת ובכלל אפשר למלא אותו במים ולהוסיף דג זהב וערן שקצת
הופרה שלוותו טען שזה בכלל לא אשמתם ואלוהים הוא זה שאחרי על
הנשמות בעולם, יוחאי הכריז: "טוב אז שאלוהים יקח את האקווריום
מפה!" ונשא את זרועותיו לתקרה בפאתוס, "אני יורד לשתות בירה,
אתה בא?".

זה אחד הדברים ששניהם חיפשו בת"א בעצם, לרדת מהבית ללכת שני
צעדים ולהיכנס לפאב עם רצפה מעץ, ספוגה ריח של בירה.
"שתי גיניס!" יוחאי הרעים, כרגיל, בקול גבוה מידי, הפאב היה
שומם.
שוקי - הברמן סובב ראש ואמר: "תגיד יוחאי, לא נראה לך שעד
עכשיו אני כבר יודע מה אתם שותים?", ערן חייך, יוחאי חש במפלתו
והוסיף: "לא,לא ,שוקי, אני רוצה שתי גיניס, לא יודע מה ערן
רוצה", יוחאי הרגיש ששיפר את מעמדו וערן רק הניד בראשו לשוקי,
שהבין מיד את רצונו.
שניהם גהרו מעל הבר משחקים חמש אבנים עם בוטנים ונותנים לזמן
לחלוף.
כבר התחיל להיות מאוחר, ערן אמר לשוקי, "תרשום על החשבון", הם
טיפסו במעלה המדרגות לקומה הראשונה.

יוחאי נכנס ראשון וזעק "פרצו לנו לדירה!!!", ערן קימט את
גבותיו וניסה להזיז את יוחאי שחסם את הכניסה, "מה גנבו?",
יוחאי החל להתרוצץ בדירה כמו נמלה שרודף אחריה ילד עם זכוכית
מגדלת.
ערן הביט בטלויזיה ובמצלמה שעל השידה ובאמת לא הבין מה נגנב,
"יוחאי מה חסר לך?" יוחאי עצר במרכז החדר גרד בראשו במלאכותיות
ואמר "הממ כלום"... ערן הביט בו בעניים תוהות ושאל "אז אם לא
חסר כלום, למה אתה חושב שפרצו לנו לדירה?"
"אה, הממ זה לא מדוייק לא חסר כלום, הדלת הייתה פתוחה ומישהו
לקח את".. הצביע לעבר מלבן חום שעליו עמד פעם אקוואריום,
"מישהו לקח את מלכה".