השפתיים שלי שעווה
נמסה הלסת מתעקמת לאיטה
תמרור עצור של ילד גיבור במשמרות הדרכים
מנסה לבלום את הצניחה
כל כך נאיבי מצידו לחשוב
תוך שלוש שניות המשאית הגדולה
דורסת את הילד באכזריות
מנפצת לרסיסים מעיפה לו
את הראש קילומטרים מהלב
הפרצוף מתעוות ללא
זכר הלהבה שורפת אותנו
עד עפר כמו פיהוק אינסופי שמשתלט
מצב תת הכרתי אולי
מצד אחד מאוד ממוקד
מצדו השני מופשט וגלובלי
חתיכת מטען רציני
אם הילד הזה הוא אני
אז איפה אני בתוך כל זה
איפה הניר
מאבד צלם אנוש
מעבד רגשות מוגלתיים
שגורמים לפרצופי לגופי לנשימתי
לרעוד להשתנק
גורמים להוויה שלי להיחנק
איפה האלוהים שלי
שיזרוק לי חיוך או איזה
מבט מתחסד לפחות
אין לי צורך בתירוצים
שיתנצל
שיודה באשמה
כמו בין יהודי ליהודי
שייקח אחריות
אני מתרוקן ומתמלא ונסחט שוב
הקצב הזה הורג אותי
האינטנסיביות מטריפה חושים
חתיכת רכבת הרים
חתיכת שמיים מעליי
אני שדה חרוש מצולק
אני גם הגשם הבוכה מעליו זלעפות
וכמוהו בדיוק פראי וחד
והכי חי שאפשר לפחות
בחג אורים שכזה

אוסף את השברים
בסיגריה שאחרי
מנסה לעכל מה קרה כאן
מנסה לשורר את דרכי החוצה מכאן
לברוח אל משחק האותיות והאצבעות
מדהים איך בשנייה
יללה אחת ולו הקלה ביותר
מאפסת אותי
מחזירה בחזרה בתשובה לו
החיים שלך יפים אני אומר לו
החיים שלך יפים
הוא מחזיר לי
מדליק לי את הבית באורות מרהיבים
של נפלאות ונצנוצים
של ניסים, אדוני
קן של ניסים
מקדש לי את הבית
הנס הראשון שלי
בני.