אני אלך ברחוב, או בקניון, או ליד הגלידריה שלך
ופתאום אני אראה אותך
לא כל כך נעים.
בכל זאת אהיה בוגר הפעם
אגש אלייך ואחבק אותך
ואת תחבקי חזרה.
אני ארגיש איך את מניחה את הראש שלך על הכתף שלי
כמו שאת תמיד עושה
אולי כי את יודעת שהריח של השיער שלך משגע אותי.
את תהיי זו שמשחררת ראשונה.
(תמיד היה זה כך)
שנינו נהיה נבוכים ולא נדע
מה הדבר הנכון לומר
את תהיי הראשונה שתביני שהדבר הנכון לא מתאים עכשיו
ותלחשי לעברי,
התגעגעתי.
אני ארצה להגיד לך שגם אני,
אבל אשנה את הנושא.
כמו בכל שיחה שלנו מאז
את תגידי שאת לא מבינה.
תציפי אותי ברגשות אשם וחרטה,
אולי גם תעמידי אותי במקומי.
ואת תהיי צודקת לחלוטין.
את תרצי לספר לי על הבחור החדש
ועל האדיוט שלא יוצא לך מהראש,
ואיך את לא מצליחה להרדם
כי את עוד חושבת עליו בלילות.
ואני ארצה לספר לך
על איך אף אחת לא מצליחה להשתוות אלייך
ואיך גם אני כל לילה לא נרדם
כי אני חושב עלייך חושבת עליו...
אבל אנחנו כבר בוגרים ורציונלים
אז נתחמק ונשאיר הכל בפנים.
את תצחקי מהבדיחות שלי
בדיוק כמו שזכרתי
והעיניים הירוקות שלך
יזכירו לי למה אהבתי
היה לנו טוב ביחד.
ופתאום לשבריר שניה,
תגרמי לי לחוש כאב.
הרי את יודעת מה מפריע לי,
את יודעת מה כואב.
ולפעמים אני שואל את עצמי,
אם אנחנו נפגשים כל כך מעט
מדוע בכל פעם זה קורה מחדש?
זה יספיק כדי להזכיר לי למה עזבתי.
אומר לך שאני צריך ללכת,
אזרוק איזה משהו על "שיש לי תוכניות".
את תנסי לשכנע אותי להשאר.
עינייך שהרגע צחקו יבריקו בעצב
וכל מה שארצה יהיה לחבק אותך
ולהגיד לך שאני שלך,
ושתמיד הייתי. (גם כשלא רצית)
אבל אני אתגבר על הכל
אחזיק את זה בפנים
(כישרון שרכשתי בלית ברירה)
אשק ללחייך
ואמשיך בדרכי.
| 