ברגע שידי נגעה בבטנו
נקרעתי לשניים.
רוצה לכאוב? רוצה להשתגע?
אז תלטפי ותרדימי,
ואז תבכי בחשכה.
וכשהוא יראה אותך
שוב תסתובבי,
שוב תנסי לגרום לו
להרגיש.

אוי, איך הרגשתי
מגוחכת...
בלי הפסקה ניסיתי
להגדיל את עיניך.
רק רציתי
את החום שלך,
את האכפתיות שלך...
רק רציתי לפסל במים.
וכך נתתי לו ללכת.

העניין הוא שזה
באמת לא אתה.
זו אני.
זו אני שלא מבינה
מה שברור כל כך.
רק אחרי שהצרחה שבחוץ
זהה לצרחה שבפנים
אני פוקחת את
העיניים.

אבל אני לא רעה.
לא מטורפת,
ולא מדחיקה.
רק עושה דווקא.