אין ברצוני להלעיט בפרטים
הן כתיבתי תמה וזניחה היא לעומת החיים.
בין השורות נופלות כלונסאות המחזקות את חיי
קטונתי מלמצוא את האושר בתוך דפים או מבעד לפיקסלים מטושטשים
אך ידיי משוועות הן להנציח את ימיי ונשמתי את עצמה כותבת
לדעת.
בין המילים תמצאו גופה קטנה של אישה
אינני יודעת איך אצטייר בראשכם אך עשו עימי חסד והוקירו לי על
עיניי
טוו את שלל השירים לכדי אישיות ראויה
אם כי אנוכי לא צלחתי במשימה...
ואין זה הזמן למות או לדעוך
שנים מרובות עוד עומדות בתולות
יתומים הם ימי העבר
נזנחו הם לבלי שוב
צוהר דק פורסת לעיניכם אולי בדעתכם יהיה די כדי לפתוח לראווה
אך אל תבקשו לחשוב כי אתם יודעים הן הבלי הדמיון אינם הם כאמת
המציאות
לכן אין פירוש העניין כי תוכלו לבתק אותי מעצמי
רק אתן לכם לעמעמם את גשמיות הווייתי לכדי צבע דהוי
המורגש בעת שקיעת החמה.
בבוא העת כשרוחי תרחף מעל ראשיכ, וגופי עמוק באי-שם;
תוכלו לרקום עור וגידים חדשים ליציר דמיונכם, להאניש פיסות
מחשבה
לכדי מי שהייתי במילותיי ואהיה בזיכרונכם - כן עשו בי כחפץ
ליבכם.
ולעת עתה, רחש צרצרים - קולי
ושקופה אני למראה
כריק פונים אליי
מילותיי נכתבות למורת רוחי
נשפכות מתוכי כדם הנובע מלב סדוק
שהוכה בידיי ההמון. |
