בואי נגיד שבלילה חסר ירח אחד בדרך הביתה
במכונית, נעצור בבר שתמיד
אמרנו שנעצור בו, ההוא בקטע הכי חשוך
של הכביש המהיר, מול הגבעות
שאומרים שהנמרים עדיין משוטטים בהן.
בואי נגיד שנכנס והיחידה שתשב
בבר היא אישה, דמות ראי של
האמא שלי. היא בסביבות השישים
ושמה הוא מרי. היא ואת תתחילו
לדבר ואני אלך להפעיל את מכונת המוזיקה
והבחירות היחידות בה יהיו הואלסים של שופן
וכמה מזורקות. אני אכניס מטבע
והחדר יתמלא בתווים הרגועים
של הפסנתר. כדי להמחיש את התמונה,
במקום השמיים זרועי הכוכבים שהיו בחוץ
לפני כמה דקות, עכשיו הגשם
יורד במטחים. את ומרי בשיחה
קולחת ואני לא מצליח להשחיל
מילה. האם זה נראה כמו חלום?
או סיפור רוחות רפאים? חצי מאפרה
של אימי נח בכד הקבור בגבעה
בסיאטל. את החצי השני אחותי
הייתה אמורה לפזר בנהר
איווה. היא מעולה בלדחות דברים
והיא חיה טוב עם אבל, ממש כמו אימי,
שנישאה לו. בפעם האחרונה שהלכתי לקבר שלה
אחותי הייתה שם איתי. רציתי לשאול אותה
אם היא פיזרה את האפר. בואי נאמר שחצי מהאפר
באיזו דרך נס מרכיב את האישה הזאת היושבת
בבר וקוראת לעצמה בשמה של אימי.
אני חצי צוחק. החצי השני הוא אמת, המגיעה
רק בחצאים. מה היית אומרת אם בלילה
שבו סופסוף נחליט לעצור בבר, נגלה
שהוא פשט את הרגל והבניין החרב
עומד שם ונראה אומלל ועצוב,
מגרש החנייה ריק? האם אני אצא מהמכונית
ואציץ פנימה דרך החלון? אהובתי, אני אומר
לך את האמת. אני לא חושב שיהיה לי את הלב.