|
חושך בבית
דוממת העיר.
ראה - רצות השעות
כצללים על הקיר.
מרקדות ומותחות
רגעים ארוכים.
מה עמקו על הקיר,
על פניי הסדקים.
אפלולית בדירה
והעיר ישנה.
זמן קורע בלהט
קליפה ישנה.
כאן חורטים הצללים
כמו שעות בבשר.
גם בבוא הזריחה
שוב ההד אינו סר. |
|
|
אמא, את חושבת
שהם יזרקו את
הפצצה?
חרגול תוהה האם
יפטרו את
השחקנית האהובה
עליו במשמר
המפרץ |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.