ברצוני להתנצל על היותי רגישה מדי (כך לפחות אתה טוען).
סליחה.
סליחה על שאני נפגעת ובוכה כשקוראים לי טיפשה ומטומטמת. סליחה
על שאינני מבינה כיצד יכול אחי, החולק איתי דם, להיות כה מרושע
עד שירצה לגרום לי לבכות מייסורי נפשי, ולאחר שיצליח במשימתו,
יוכל לצפות בי בוכה, אדיש, מרושע, וילעג לבכיי, ויגרור עוד,
וירצה לראות עוד דמעות.
סליחה על שאתן לו מה שרוצה הוא.
כי אני רגישה מדי, ועל כך אני מתנצלת.
סליחה על שלא חשתי מבוכה כשהתקשרת והעזתי לבכות לאוזניך,
מפוחדת ופגועה. סליחה על שציפיתי ממך להיות זה שיבין ויחבק,
אבאל'ה היקר שלי.
מסור את מחילתי גם לאמי היקרה, אשר אל זרועותיה זחלתי לחיבוק
והיא הדפה אותי, בכיינית שכמותי.
אמור, האם אני הבושה של המשפחה? הרגשנית, הדומעת? כי אם כן-
הרשה לי להתנצל גם על זאת.
סליחה על שרעדתי מפוחדת בפינת חדר נעול כאשר איים עלי אחי
במילים שלא אעז להשמיע ולצטט. סליחה על שלא חשבתי פעמיים לפני
שהרגש התעורר.
סליחה על היותי אנושית וכן הלאה.
סליחה על שניסיתי כל חיי לגרום לכם להתגאות בי ונכשלתי פעם אחר
פעם, על שניסיתי לחפש אהבה בעיניכם ולא מצאתי, או אולי
בזרועותיכם, על שרציתי שתשימו לב לבכי החוזר בלילות הבוקע
מחדרי, על שרציתי להיות מאושרת, על שרציתי להרגיש יותר מכלום.
סליחה על שאני מטרידה אתכם במצוקתי.
סליחה על שכואב לי.
סליחה על שאינני יודעת איך להתמודד לבד.
סליחה על הבקשה שלי לעזרה.
סליחה על קיומי.