היום אני צריכה לחשוב בצלילות,לחשוב בהגיוניות כמו שנועה
אומרת.
לחשוב לא כמו ילדה כמו שאסף אומר, ואם מדברים על החמור...
אני אוהבת אותו באמת אבל המצב הזה, כמה שטוב לי שהוא איתי פנים
מול פנים וכמה שכיף לי....לא טוב לי שאנחנו לא נפגשים ולא טובה
לי המחשבה שהוא עכשיו בשעות אלה ממש עם משהי אחרת.
למרות שזה לא אמור להיות ככה, זה המצב. ואני כרגיל צריכה
להשלים עם זה!
איך אני לא מבינה איך אני נופלת כל פעם לכל הדברים האלה,
והעיוורון שלי למצאות התחיל ביום שהכרתי את סער ואני לא מבינה
כל פעם איך זה קורה לי?? מה אני כזו מפגרת?!  או שאני נותנת
לאהבה להציף אותי.
כי באמת גם עם סער היה לי טוב (אבל הוא אידיוט),אסף זה סיפור
אחר כי אסף נמשך כבר חמישה חודשים, ושבאמת שחושבים על זה כל
התקופה הזו הייתי עצובה פעם אחת, עצובה אבל באמת לא סתם יום של
התבכיינות, עצובה שאני הולכת עוד פעם לוותר(ולא מרצוני) לוותר
על האהבה.
כי נמאס לי מהמשחקים האלה! נמאס לי מהשטויות האלה!, אין לי כוח
עייפתי באמת שעייפתי.
אז אולי הגיע להפסיק, למרות שזה קשה. אולי הגיע הזמן להיות
רצינית, אבל עם מישהו אחר.
אני ברגע זה ממש לא יכולה לקבוע עובדה שזהו די נמאס לי!, כמו
שאני נוהגת לעשות בדרך כלל... כי זו שוב מחשבה מהירה.
אז אולי באמת הגיע הזמן לחשוב לשם שינוי, ולא רק לומר אלא גם
לבצע.
השאלה הגדולה היא :האם אני בכלל מוכנה? האם אני רוצה?...
וזה משהו שאני צריכה להגיע לבד, כי אם אני בן אדם בוגר כמו
שאני חושבת, או כמו שאחרים חושבים(למרות שאחרים כרגע זה ממש לא
משנה)
אני !!! אני, זה החשוב כרגע פעם אחת בחיים ,אני זה החשוב!    
      נו אז מה עושים...חושבים?