הראש שלו הוחזק מעל המים בכח, והוא הרגיש את הגלים הצמריריים
עוברים קרוב לסנטרו. כל גל שעטף את פניו גרם לו לעליצות
מסוימת.
מרחוק, הוא שמע זמרת אופרה מדושנת שרה בקול צלול. הוא ניסה
להקשיב למילות השיר, אך חוסר ידיעת השפה האיטלקית מנעה זאת
ממנו.
"ומה כעת", חשב לעצמו, "איך אוכל לדבר איתה?". הוא עלה על החוף
והודה למצילו. צעד אחר צעד התקדם טווה החלומות לעבר הדמות
הגרוטסקית הגדולה הלבושה שחור מנצנץ. בכל צעד שעשה, ראה יותר
ויותר פנים מפניה של אלילתו.
הוא התנודד מעט כשדרך בטעות על חיית ים בלתי מזוהה שנפלטה על
החוף, והסתכל עליה. זו היתה היא. האיפור שעל פניה היה מרוח,
שמלת הקטיפה שלה היתה מלוכלכת בחול וזפת והיא שיחררה אנקות
כאב.
טווה החלומות הסתובב וראה כיצד הקהל מסתכל עליו בזעם. אבל הם
הבטיחו שהכל יהיה בסדר. גם מונסראט אמרה.