בחוץ היה גשם, קר, ואנחנו יחד...
השמים היו בהירים, יש תקווה..
את שם לידי, מחבק אותך ...חש את עורך..
מרגיש את חום גופך, ליבנו מתאחדים..
שלא נדע עצב, שנצחק.
הגשם ניראה בעינינו כדמעות של אהבה.
העננים נראים כקישוט לכבודנו...
העלים הנושרים נראים כנושרים לכבודנו..
והעולם ניראה כמקום אהבתנו .
אך כשקמתי, הבנתי, בעולם יש הרבה רגשות ואחד מהם הוא האהבה, אי
אפשר לתאר אותה...
אם רק הייתי יכול  להסתכל בעיניך , לחוש את שפתייך,היית מבינה
כמה שאת חשובה לי.
כל רגע שעובר, את חסרה לי יותר, אם רק היית יודעת, כמה אני
זקוק לך אם היית מבינה שחייך הם חיי לא היית עוזבת אותי..
כל שנייה, דקה אני סופר , מסתכל על הקירות בחדרי, אם הם היו
יכולים לדבר...
הם היו מספרים על אהבתנו הנצחית שבערה בכל רגע שהיינו קרובים
אחד לשני מן ניצוץ,ברק..שהצית את האוויר בכל פעם שהתראינו.
ועכשיו,אני כבר הבנתי,זה לעולם לא יחזור,אך ליבי לא משלים עם
העובדה הזאת .
כל כך כואב,אהבה..אי אפשר לתאר אותה...
באהבה  הכי אמיתית שיכולה להיות..שלך לתמיד.



כותבת השיר ביחד עם מ.אופיר. ג'ני ליפשיץ