מביט בך, ומנסה למצוא פגם מסוים, אפילו הכי קטן. אבל אין...
כמה שלא אנסה, הדבר היחיד שאני רואה לנגד עיני זו שלמות, שלמות
בדמותך, שלמות באופייך ובדיבורך, בכל צעד קטן בדרכך, רק שלמות,
ויותר מכל, שלמות בשבילי.
כל מבט לעינייך מלווה במטענים אין ספור, ומה עובר בראשך? אני
מנסה לגלות כל פעם מחדש.
לפעמים אני מרגיש כאילו הטבע החליט להתגרות בי, להתאכזר בי,
הוא החליט להכניס אל עולמי את הדבר שאני הכי כמה אליו - דמותך.
ולשים אותך בצנצנת מזכוכית, שלא אוכל לגעת, רק לראות.
הדרך היחידה לחדור את הזכוכית הזאת מוטלת בספק, ואמצעיה לא
שגרתיים. רק פטיש לשבירת הזכוכית ישא אותך אליי, וכל יום שעובר
נראה שהסיכוי להשתמש בפטיש הזה הולך וקטן.
ובינתיים, בתוכי מתעצם השחור, פעם עוד יכולתי להסתיר, היום כבר
רואים זאת על פניי, על התנהלותי. איך ברגע אחד פרצת לחיי
וסובבת אותם יותר מדיי מעלות לנתיב מבולבל שלא הכרתי.
לפני שהכרתיך לא ידעתי אהבה מהיא. לא הבנתי את כובד משקלה.
נראה לי מגוכח נפח התגובה שאנשים מקדישים לאהבה, עד הרגע
שמצאתי את האהבה שלי וחוויתי על בשרי את אותו השיתוק הפתאומי
בחיי.
אז הנה אני יושב כאן וכותב ועל אף העובדות והנסיבות עדיין
מייחל שיום אחד אהבתינו תתבטא ביותר ממבטים ארוכים וממושכים
אחד לעיני השני ויותר מחצאי רמזים שמשאירים מקום לספק.
התאהבות בך זה הדבר הכי טוב והכי רע שקרה לי בחיים.
כנראה שתמיד אהיה מאוהב בך,
דרור.