|
חושך, לילה רציף נפרד מרכבת
מביט על הקרון האחרון וזהו היא עוזבת
והפעם סופית היא לקחה ספר לדרך ויש לה תוכנית
מזוודה עם בגדים וחיים
ואני על ספסל עם סיגרייה תופס ת'פנים
הסתיו לוחש לחורף מעלי עננים
====פזמון======
כוכבים שנופלים כבר לא מגשימים לי משאלות
האופקים כבר לא בהירים והמרחבים מלאים בשאלות
טפטוף ראשון הכנה לקראת המבול
צריך תיבה, היא עזבה
אסור לטבוע אסור לשקוע
חדר שמשתעל מעשן רומז לי שהיא לא הייתה כאן מזמן
מצעים שמריחים רק רק ממני ודיסק שמתנגן יותר מדי זמן
תקוות מתרסקות כמו טיפות על חלון
כל מחשבה טובה היא בגדר דמיון, ויש המון
היא רחוקה אני לבד והדיסק חוזר שוב לשיר הראשון
====פזמון חוזר==== |
|
|
אז איך שאני
יושב שם, בחדר
שלי, פתאום אני
שומע קול. אני
מסתכל מהחלון,
לא רואה כלום.
פתאום עוד פעם
הקול הזה. אני
פותח את הדלת
וצועק "מישהו
בבית?" אף אחד
לא עונה. אני
חוזר לחדר. שוב
הקול הזה. אני
מנסה לשמוע
מאיפה הקולות
מגיעים. בסוף
אני מגלה שהם
מהבטן שלי.
(מתוך ספר
הציטוטים
המפוברקים
המפוברק) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.