חן מרשמלו / לא עוד משורר |
וכאב...
הדף שב,
נותר מיותם
לבן וצח,
איננו מוכתם.
הנחמה, הגאולה,
האות הכתובה -
לא עוד אחות נבכי נשמתי,
לא עוד נחה תחת רוחי.
צימאון למילים,
שרשרות חן ועצבות...
השזורות מדמעות, זעקות, אנחות.
מאורעות יומיום וכאב הרובץ בי
טמוע.
טבוע.
הדף המנוכר,
מבותר,
מיותר...
בין שברי זכוכית ורפש נושן,
נשכח,
ונלקח.
הנחמה הגאולה,
האות הכתובה,
לא עוד אחות נבחי נשמתי,
לא עוד תנוח תחת רוחי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|