סינופסיס:
טל, נער מתבגר, מתלבט אם להגיד לילדה מסוימת שהוא אוהב אותה,
בכדי להחליט הוא מתייעץ עם כל מני צדדים שבו (החיובי שבו,
השלילי שבו וכו') ועם החברים שלו כדי להחליט אם להגיד לה שהוא
אוהב אותה, תוך כדי ההתייעצות הוא מנסה להבין מי הוא, ללמוד על
עצמו ולנתח את עצמו, להבין את האישיות שלו ולראות איך הוא
השתנה במשך הבגרות בצורה שתשפיע על ההחלטה שלו.

דמויות:
טל- הדמות הראשית, נער מתבגר בן 17-18, חבר טוב של בן ועדי.
עדי- הידידה הכי טובה של טל, בגיל שלו
בן- חבר טוב של טל, בגיל שלו
אוהד שירה אופיר- חברים טובים של טל, בגיל שלו
החיובי השלילי המבולבל הפלספן- 4 דמויות שמייצגות צדדים שונים
אצל טל, משוחקות ע"י אותו שחקן רק בלבוש שונה.
הילדה- זאת שטל אוהב, בגיל שלו

לוקיישנים:
1.חדר גדול מאוד עם חלל ענק - חדר גדול מאוד עם חלל ענק
2.חדר מואר עם קירות לבנים - אפילו בד לבן על הקיר, כך שבצילום
יראו רק לבן ברקע
3.קרחת יער גדולה - (מותאם ליער שבין בית לחם הגלילית לאלוני
אבא), קרחת יער גדולה שיש הרבה שבילים שנכנסים אליה ויוצאים
ממנה.
4. מקום פתוח- בשביל המדורה, לא חשוב המקום העיקר מקום שאפשר
להבעיר בו אש
5. החדר של טל- חדר של נער מתבגר, עם מיטה זוגית, שולחן גדול
ומערכת סטריאו.
6. החדר של עדי- חדר של נערה מתבגרת, לא גדול, מיטה זוגית, קצת
מבולגן.
7. המקום המואר- מקום מואר, נמצא על הדשא עם הרבה רקע ירוק (לא
יער, אולי שדה), עם מרחב פתוח ושקט.
8. המקום המוזנח- מקום לא נקי אבל גם לא מלוכלך מאוד, יש רק
חפצים קשים (בלי כריות בדים וכאלה), לא חשוך אבל גם לא מואר
יותר מדיי.
9. החדר החשוך- חדר בלי חלונות, האורות של החדר סגורים ולא
רואים כלום, יהיה שימוש באפקט של צילום לילה (כשיש באפקט הבלטה
של האובייקטים הקרובים ולא רואים אובייקטים רחוקים מהמצלמה).
10. הקפיטריה- מקום עם דלפק, כמה שולחנות גבוהים וכמה שולחנות
נמוכים.
11. החצר- חצר שנמצאת בין הקפיטריה לבין הבניין שטל הולך אליו,
חצר של בית ספר.
12. המסדרון- הכניסה לבניין שטל הולך אליו מהחצר, המסדרון הוא
ארוך, קומת קרקע בבניין עם כמה קומות, בסוף המסדרון יש מדרגות
13. המדרגות - נמצאות בסוף המסדרון, יש לפחות 3 קומות לעלות
במדרגות (טל עולה ל-3), כשלמעלה יש מן מסדרון לפני הכיתה ששם
טל יושב לקרוא את המכתב של עדי.
14.הכיתה - הכיתה של הילדה, כיתת בית ספר רגילה.








1.פנים יום חדר גדול עם חלל ענק
(פייד אין לאפקט של חלום, יש ברקע מוזיקה חלשה וקול של דפיקות
לב)
(רואים את טל, עדי, בן, אוהד, אופיר ושירה יושבים במעגל בתוך
חדר גדול עם בקבוק באמצע)
(תנועות המצלמה כמו בסצנת הפתיח של כלבי אשמורת)

אופיר:
אני לא מאמינה שאנחנו משחקים במשחק הזה

בן:
קצת נוסטלגיה... לא נורא, זוכרים את הימים שהתלהבנו מכל דבר
קטן?

טל:
כן.. כל חיבוק, כל נשיקה

אוהד:
כן, אבל טל הומו, הוא עדיין מתלהב מזה

טל:
אתה לא מבין, אז זאת הייתה התלהבות ילדותית של עצם העניין של
להתנשק, עכשיו זה כבר שונה, עכשיו זה...

עדי (מתפרצת):
הדוסון שלנו התחיל לדבר

טל:
מה? אני לא צודק?

אוהד:
צודק בקשר למה?

טל:
שזאת לא אותה התלהבות, שהיום זאת התלהבות של עם מי להתנשק ולא
עצם הנשיקה, לא סתם נשיקה

בן:
טל... תסתכל אליי... אתה חופרררר!

טל:
אתה אל תדבר, אצלך מה שחשוב זה להגיע איתה למיטה,

בן:
לא נכון, אני לא אומר שאי אפשר את כל המשחק המקדים, אבל בסופו
של דבר כולם רוצים להגיע למיטה

עדי:
חזרנו למשחקים הישנים וחזרנו לשיחות הישנות


אוהד:
יאללה, סובבו את הבקבוק

(אופיר מסובבת את הבקבוק, קלואוז אפ על הבקבוק)
(מעבר באפקט של החלום והמוזיקה שהייתה בסצנה נפסקת)

2.פנים יום חדר מואר עם קירות לבנים
(אפקט של חלום, קול של דפיקות לב)
(רקע לבן, טל עומד מול גבר כשרואים את העורף של הגבר והפנים של
טל,
המצלמה זזה ורואים אותם בפרופיל אחד מול השני,
הם מתקרבים לאט לאט ומטים את הראש,
קלואוז אפ על השפתיים כשהן כמעט נפגשות,
קלואוז אפ על העיניים העצומות של טל כשהוא בא להתנשק)

3.חוץ יום קרחת יער גדולה
(אפקט של חלום, קול של דפיקות לב)
(לונג שוט כשטל לבד באמצע הפריים עוצם עיניים וצורח כשלא
שומעים את הצרחה שלו)

4.פנים לילה מועדון, מסיבה
(אפקט של חלום, קול של דפיקות לב)
(טל הולך בין הרבה אנשים כשהמצלמה עוקבת אחרי טל,
שוט של המישהי שטל אוהב מהעורף כשרואים את טל הולך לעברה עד
שהוא עומד מולה,
שוט של טל בפרופיל, קלואוז אפ על השפתיים של טל והמישהי כשהם
מתקרבים ומתנשקים)

5.פנים יום חדר גדול מאוד עם חלל ענק
(אפקט של חלום, קול של דפיקות לב והמוזיקה מהסצנה הראשונה
חוזרת)
(רואים את טל, עדי, בן, אוהד, אופיר ושירה יושבים במעגל בתוך
חדר גדול עם בקבוק באמצע)
(תנועות המצלמה כמו בסצנת הפתיח של כלבי אשמורת)
(זום אאוט מהבקבוק המסתובב)
עדי:
שירה.. נו? אמת או חובה?

שירה:
(לוחשת) אני לא מאמינה שאנחנו משחקים את המשחק הזה, (ואז
מגבירה את הקול) חובה

עדי:
אממ... טוב, זה טיפשי, כבר אין משהו מלהיב לתת

שירה:
בגלל זה טיפשי בכלל שאנחנו משחקים את המשחק הזה

עדי:
נשקי את מי... את מי שהכי אהבת בתקופה שהיינו משחקים כאלה
משחקים

בן:
פשש... את יצירתית עדי הא?

שירה:
טוב

(שירה קמה ובאה לטל)
(קלואוז אפ על השפתיים שלהם כשהם מתנשקים כששירה הופכת להיות
המישהי שטל אוהב,
שוט מהעורף של המישהי,
קלואוז אפ על השפתיים מתרחקות אחת מהשנייה כשזאת שוב שירה,
שירה חוזרת למקום)
(שירה מסובבת את הבקבוק והוא נעצר על טל)
שירה:
טל...

(מעבר באפקט של החלום והמוזיקה שהייתה בסצנה נפסקת)

6.חוץ לילה מקום פתוח
(אפקט של חלום, קול של דפיקות לב)
(רואים מדורה בקלואוז אפ ודפים נזרקים לתוכה כשכתובים עליהם
הרבה סימני שאלה,
הדפים נשרפים)

7.חוץ יום קרחת יער גדולה
(אפקט של חלום, קול של דפיקות לב,)
(צילום של קרחת היער מגובה הדשא, אחרי כמה שניות טל והמישהי
עוברים מעל המצלמה כשהם רצים יד ביד ורצים עם הגב למצלמה
ומתרחקים ממנה)

8.פנים יום חדר גדול מאוד עם חלל ענק
(אפקט של חלום, קול של דפיקות לב והמוזיקה מהסצנה הראשונה
חוזרת)
(רואים את טל, עדי, בן, אוהד, אופיר ושירה יושבים במעגל בתוך
חדר גדול עם בקבוק באמצע)
(תנועות המצלמה כמו בסצנת הפתיח של כלבי אשמורת)
שירה:
אמת או חובה?

טל:
אמת

עדי:
אמת שאתה אוהב אותה?

טל:
שירה צריכה לשאול אותי

שירה:
אתה אוהב אותה?


טל:
אהבה זה דבר גדול, אני צריך לחשוב על זה

אוהד:
טל, זה החלום שלך, אתה מחליט פה אם אתה אוהב אותה או לא

טל:
ואם אני לא יודע מה להחליט?

אוהד:
אז תחשוב על זה, בינתיים תחליט סתם משהו, עד שתחזור למציאות

טל:
אי אפשר לבחור סתם, בכל חלום יש קצת מציאות

(בן משתעל ואומר תוך כדי 'דוסון')

9.פנים יום החדר של טל
(אפקט של חלום, קול של דפיקות לב)
(טל יושב ליד השולחן בחדר שלו וכותב בדפדפת,
שינוי שוך כך שרואים את המחברת שטל כותב בה וכתוב עליה
'חלומות' על כל הדף,
שינוי שוט ורואים את טל כותב והמצלמה זזה עד שרואים שוב את
המחברת וכתוב עליה 'אהבה' על כל הדף,
שינוי שוט ורואים את טל כותב והמצלמה זזה לצד השני עד שרואים
שוב את המחברת וכתוב הרבה סימני שאלה על כל הדף

10.פנים יום החדר של טל
(אפקט של חלום, קול של דפיקות לב)
(קלואוז אפ על עדי שמחייכת למצלמה)
עדי:
טל, הטלפון מצלצל...

(קלואוז אפ על אוהד מחייך למצלמה, קול של צלצול מתחיל להתחזק
ברקע)
אוהד:
טל, היא צודקת, הטלפון מצלצל
(קול של הצלצול מתחזק)

(מעבר קרוס דיזולב לטל שוכב במיטה ישן כשנעלם האפקט של החלום
ודפיקות הלב והצלצול התחזק וכשעליו מונח טלפון ולידו שלט)
(טל פוקח עיניים ועונה לטלפון)
טל:
הלו..

(שקט)
טל:
טוב, אני בא אלייך, באמת אני צריך לדבר איתך
(שקט, טל מחייך)

טל:
לא, התעוררתי בכל מקרה זה בסדר, איזה חלום היה לי אני אספר לך
כשאני אבוא אלייך, גם את הופעת בו, ובן, ואוהד וכולם..
(שקט)

טל:
כן, זה בקשר אליה, נראה לי שהחלטתי סוף סוף
(שקט)

טל:
טוב, אני עוד מעט אצא, ביי....

(טל סוגר את הטלפון, שם אותו בצד ולוחץ על השלט והשיר 'האם
להיות בך מאוהב - אביב גפן' מתנגן, טל נשכב על המיטה)
(בינתיים כשמתנגן השיר טל עושה עם השפתיים קולות של מה ששרים
בשיר ומופיעות כתוביות)
כתוביות:
"במאי: "
"עורך: "
"צלם: "
"מפיק: "
"מציגים:"
"האם להיות בך מאוהב"
"נכתב על ידי טל רז"

(טל קם, לוקח את השלט וסוגר את המוזיקה, טל הולך לשולחן ושם את
השלט עליו, לוקח מפתחות שעל השולחן ויוצא מהחדר)

(פייד אווט)

11.פנים יום החדר של עדי
(לונג שוט, טל יושב עם עדי על המיטה,
מחליפים שוט למדיום שוט מהצד השני של החדר כשטל ועדי כמעט
בפרופיל)

טל:
אני לא יודע עדי, אין לי מושג מה להחליט

עדי:
תראה, אני לא יכולה להחליט בשבילך, בסופו של דבר אלה החיים
שלך

טל:
אני לא שלם עם זה, כל הזמן אני אומר לעצמי 'אני אוהב אותה..'
ואז אח"כ אני מטיל ספק


עדי:
כמו שאני מכירה אותך, אתה תמיד תטיל ספק, תראה, רק אתה תהיה
מאושר או מאוכזב מההחלטה, אתה צריך להיות זה שיחליט אותה, אתה
לא צריך אותי בשביל להחליט

טל:
אולי אני דווקא כן צריך אותך, את יודעת במה נזכרתי עכשיו?

עדי:
מה?

טל:
תמיד כשאני ואת מבולבלים בגלל כל מני או סתם מדוכאים, אנחנו
תמיד כותבים את האי מיילים והמכתבים אחד לשני, מכתבי התמיכה
שלנו, נראה לי שאני זקוק לאחד כזה עכשיו.

עדי:
אני אעבוד על זה, אני אכתוב משהו

טל:
סבבה
(טל מסתכל על עדי כמה שניות)

עדי:
מה? עכשיו לכתוב?!

טל:
כן נו... אני צריך את זה

עדי: אוקי, אבל אל תקרא את זה עכשיו, תשים בתיק ותקרא
בהזדמנות

טל (מחייך):
בזמן המתאים.., בזמן המתאים

(טל מסתובב ופותח את הטלוויזיה ועדי לוקחת דפים ומתחילה
לכתוב,
רואים את עדי מתחילה לכתוב: 'רצית שאני אכתוב לך מכתב תמיכה')
(פייד אווט)

12.פנים יום קפיטריה
(לונג שוט על הקפיטריה, רואים בצד הפריים את טל ובן יושבים אחד
מול השני באחד השולחנות וכמה אנשים מסתובבים בקפיטריה וקונים
משהו,
קלואוז אפ על טל (מזווית ישיבה של בן), טל מסתכל למטה על
העיתון ספורט ואז מרים את הראש)
טל:
החלטתי

בן:
החלטת מה?

טל:
אני הולך להגיד לה שאני אוהב אותה

בן:
מה? אתה לא תעשה את זה

טל:
אני כן אעשה את זה, חשבתי על זה הרבה ועכשיו אני שלם עם זה
יותר

בן:
מה זה עכשיו? אחרי שקראת את הספורט?

טל:
אוף! לא דפוק! אחרי השיחה שלנו ממקודם, אחרי השיחה שלי עם עדי,
אחרי שחשבתי קצת

בן:
טוב, אז תגיד לה, למרות שאני עדיין אומר שאתה לא תגיד לה

טל:
אני אגיד לה

בן:
נראה כבר.., עכשיו תביא לי את הספורט

טל:
קח
(טל נותן לבן את הספורט,
לונג שוט מזווית שליד הדלת של הקפיטריה, מוזיקה מתחילה, טל קם
מהכיסא והולך לכיוון הדלת ומתקרב למצלמה,
קלואוז אפ על הפנים של טל כשהוא הולך כמה שניות)

13.חוץ יום מקום מואר
(המוזיקה נפסקת, טל יושב בישיבה מזרחית מול החיובי שיושב
ומחייך אליו, צילום מדיום שוט)
החיובי:
אל תדאג, אתה תגיד לה שאתה אוהב אותה

טל:
אין לי כוח לחשוב על זה

החיובי:
אבל אתה חושב על זה, אם לא היית חושב על זה לא היית פה איתי

טל:
הצד החיובי שבי

החיובי:
לא יוצא לנו לדבר הרבה לאחרונה

טל:
לא יודע איזה צד אני צריך עכשיו בשביל להחליט את ההחלטה הזאת

החיובי:
דבר איתי קודם, אח"כ המחשבות שלך יפנו אותך למקומות מוזרים
אחרים, כמו בכל פעם

טל:
כן...

החיובי:
אז אתה תגיד לה שאתה אוהב אותה

טל:
כן, אני יודע

החיובי:
אבל אתה יודע למה?

טל:
למה אני אוהב אותה?

החיובי:
כן

טל:
מזתומרת? כי ככה אני מרגיש

החיובי:
נכון, אבל זה שאתה מרגיש כלפיה רגש של אהבה זה משהו אחד, וזה
שאתה תגיד לה את זה, זה כבר משהו אחר לגמרי. אתה הפסקת לפחד
ממחויבות, זאת הסיבה שאתה תגיד לה את זה

טל:
פחד ממחויבות...

החיובי:
תראה, אתה אחד שתמיד חושף את הרגשות שלו, תמיד משתף, השיתוף
עזר לך להעלים את הפחד ממחויבות, אתה מוכן לפרסם רגשות שלאהבה,
לקחת את הסיכון שאולי התגובה שתקבל תהיה שלילית, כי אתה יודע,
אולי היא תדחה אותך

טל:
אתה צריך להיות הצד החיובי שבי


החיובי:
בכל צד חיובי צריך גם משהו מציאותי, תראה, התבגרת, אתה יודע את
זה, אתה כבר לא מפחד, רק תגרום לה להבין את זה ותהיו ביחד,
ותהיו מאושרים

טל:
אני יודע שאני לא פחדן, זה בסדר

החיובי:
אבל אתה יודע שהיית כזה? כי היית, אין מה להגיד, אתה בוגר
עכשיו. עכשיו זכית בדבר הזה שנקרא אהבה, וכדי להשלים את
הזכייה, אתה רק צריך להגיד לה את זה, היא תגיד כן, ותיקחו את
כל הקופה ביחד. אין משהו יותר טוב מאשר לחלוק את האהבה שלך עם
זאת שאתה אוהב.

טל:
אתה חושב?...

החיובי:
אני בטוח, ואני חושב שאתה יודע כבר מה אתה תעשה, כי אתה תמיד
מחפש את האהבה, את כל מה שמסביב לאהבה, כל מה שקשור אליה, זה
מה שמניע אותך בחיים, עכשיו אתה מרגיש את זה, סיימת לחפש, אתה
סתם תזרוק את זה ותתעלם מהרגש הזה? אתה תגיד לה שאתה אוהב
אותה, כדי שתצבור קצת זיכרונות טובים לחיים שלך, זיכרונות של
זוגיות.

טל:
כן... אתה צודק, אין לי מה להפסיד!

14.חוץ יום חצר
(המוזיקה חוזרת, לונג שוט של טל ממשיך ללכת מהחצר לכיוון
הבניין
קלואוז אפ על טל הולך עד שהוא מגיע לפתח הבניין)

15.פנים יום מקום מוזנח
(המוזיקה נפסקת, טל יושב על שולחן והשלילי יושב מולו על שולחן
אחר, השלילי מסתכל על טל בחיוך ובוחן אותו, וטל מסתכל על
השלילי בחשדנות)
טל:
נו?

השלילי:
נו מה?

טל:
מה אתה רוצה?

השלילי:
נו? מה אני רוצה?

טל:
אל תתחיל עם המשחקים האלה, מספיק אני סובל מהצד הזה שבי

השלילי:
אני דווקא מאוד נהנה

טל:
יופי, כי אתה כולך שלילי, רוע...

השלילי:
לא.. לא רוע, רק שליליות.., אנחנו סוטים מהנושא

טל:
אז בוא נחזור אליו

השלילי:
זה הולך ככה, חשבתי על זה, ואתה הומו

טל:
לא אני לא

השלילי:
אבל אתה נמשך לבנים

טל:
אל תיכנס לזה, עברתי את המשבר הזה, כן, אני נמשך לבנים, אבל
לא, זה לא משנה, כי אני נמשך גם לבנות, אם אתה מחפש את החוסר
ביטחון פה אז לא תמצא, אני שלם עם עצמי

השלילי:
אוקי, נגיד, אתה לא הומו, אין לך חוסר ביטחון בעניין הזה, אבל
יש עניין שיש לך בו חוסר ביטחון, וזה מחויבות

טל:
אין לי חוסר ביטחון גם בעניין הזה

השלילי:
אתה נעשה קשה מרגע לרגע

טל:
אחרי כל משבר אני חזק יותר ויותר

השלילי:
בכל מקרה, אתה לא תגיד לה שאתה אוהב אותה

טל (מחייך):
ולמה זה?



השלילי:
כי כמו תמיד, אתה לא תעמוד מאחורי ההחלטות שלך, אתה פחדן, אתה
יודע.. אתה איש של דיבורים ולא של מעשים, אתה תטיף להרבה
אנשים, אבל אף פעם לא תבצע בעצמך את מה שאתה מטיף להם

טל:
מה זאת אומרת? תיתן דוגמא

השלילי:
קח למשל את נושא הצבא, אתה לא רוצה להתגייס, כי אתה כאילו לא
מאמין בלהילחם, אבל אתה תתגייס

טל:
על מה אתה מדבר? אני רוצה להתגייס

השלילי:
כן הא? להתגייס, רק לא לקרבי חס וחלילה, אתה ציוני משו, אבל
אתה לא רוצה להיות זה שיילחם, אתה מתרץ את זה בכך שאנחנו לא
נועדנו להילחם, בזה שזה לא מוביל לשום מקום, אבל בסופו של דבר,
אתה פוחד, פוחד להיות זה שיצעד מקדימה, אתה מעדיף לתת לאחרים
את זה, ולהטיף להם שהם עושים עבודה טובה, אתה פחדן, אתה מדבר
הרבה

טל:
מאיפה לך שאני לא אהיה בקרבי?

השלילי:
אם אתה תהיה בקרבי, אז זה לא בגלל שאתה בחרת, זה בגלל שיבחרו
לך ואתה לא תילחם נגד זה, זה עוד דבר, חשוב מאוד, אתה מעדיף
שאחרים יקבלו בשבילך את ההחלטות

טל:
לא נכון! אתה לא תצליח לערער לי את הביטחון עכשיו

השלילי:
אבל אני צודק, ואתה יודע שאני צודק, למה אתה חושב שאתה מושפע
מטלוויזיה כל כך?
בגלל שנוח לך שמקבלים בשבילך את ההחלטות, נוח לך להיות מושפע
ממה שהדמויות האחרות יבחרו במקום שאתה תבחן לבד את הבעיות
בחיים שלך ותפתור אותן לבד

טל:
כל כך הרבה שטויות אתה מדבר

השלילי:
תן לי לסיים! נוח לך לראות דוסון קריק, לראות את הבעיות של כל
הדמויות, המצבים שהן עומדות בהם, ולהחליט בחיים את ההחלטות שהן
מחליטות, נוח לך לראות סרט קולנוע ולקחת לעצמך תכונות של הדמות
הראשית. והרי שנינו יודעים שאחרי כל סרט אתה יוצא שונה, יוצא
מושפע, אבל אתה יודע מה? לא משנה כמה תכונות תיקח, אתה לעולם
לא תהיה החיבור של כל הדמויות! כי זה לא אתה! אתה מבין?

(טל מסתכל על השלילי בכעס)
השלילי:
אתה מחפש לעצמך את האישיות בתוך דמויות לא אמיתיות, בגלל זה
אתה לא מוצא את עצמך, אתה הופך את עצמך לאט לאט לחסר אישיות,
איך בנאדם חסר אישיות יכול להיות שלם עם רגש? איך בנאדם שלא
יודע מי הוא, יכול לדעת מה הוא מרגיש? אתה רוצה לבוא ולהגיד לה
שאתה אוהב אותה? תהיה הוגן ותוותר, קודם תעבוד כמה שנים על
עצמך!,

טל:
אני לא מקשיב לך... אתה טועה

השלילי:
אתה יודע שאני צודק, ואני צודק, ואתה יודע שאתה לא תגיד לה שום
דבר, אני אמרתי את שלי.

16.פנים יום מסדרון
(המוזיקה חוזרת, לונג שוט של המסדרון שנמצא קצת אחרי הכניסה
לבניין וטל הולך בו לכיוון המדרגות בסוף המסדרון,
קלואוז אפ על טל הולך בתוך המסדרון עם פנים מיואשות)

17.פנים לילה חדר חשוך
(המוזיקה נפסקת, הצילום הוא באפקט של צילום לילה, כל התמונות
בסצנה בקלואוז אפים)
(קלואוז אפ על טל ואז המצלמה עוברת לקלואוז אפ על המבולבל ואז
היא זזה קצת אחורה כך שרואים את שניהם)
טל:
אני כבר לא יודע מה לעשות

המבולבל:
בגלל זה אני פה לא?

טל:
אני לא בטוח מה אני אגיד לה

המבולבל:
אל תחפש אצלי תשובות, אני הצד המבולבל שבך

טל:
אז למה אני בכלל מדבר איתך?

המבולבל:
כי אתה מבולבל, כשמבולבלים לא תמיד מחפשים תשובה, לפחות לא
בהתחלה, לפעמים צריך לבדוק מה ימנע מאיתנו להיות שלמים עם
עצמנו

טל:
יש לי צד שלילי שהבהיר לי את זה טוב




המבולבל:
אויש אתה עלוב..., ואחרי הצד השלילי שכחת את הצד החיובי? מי
יודע? אולי אחריי תשכח את השלילי

טל:
אוקי.. אני מקשיב

המבולבל:
תראה, אין לי מושג מה תעשה בסוף, לדעתי אתה מוכן להגיד לה שאתה
אוהב אותה, אבל אתה מת מפחד מהתשובה שלה, ויותר מזה, אתה מפחד
ממה שאתה תרגיש אחרי התשובה שלך

טל:
אני לא מבין

המבולבל:
אתה פוחד מהיכולת שלך לעמוד מאחורי המילים שלך, זה פחד שמנע
ממך לעשות הרבה דברים, אתה פוחד שתגיד לה שאתה אוהב אותה, והכל
טוב ויפה, אפילו היא תגיד לך שהיא אוהבת אותך, אבל אחרי
שהמילים: 'אני אוהב אותך', יצאו לך מהפה, הכל ישתנה, תוך שבוע
מקסימום תגיע למצב שאתה חושב שאולי לא אהבת אותה בכלל? ואז מה
תעשה? תיתקע איתה?

טל:
אני אפרד ממנה אם זה יקרה, למה שזה יקרה בכלל אבל?

המבולבל:
אתה לא תיפרד ממנה, אתה יודע את זה, לא יהיה לך אומץ לסיים קשר
אחרי שבוע כשאתה רודף אחרי כבר איזה חודש אם לא יותר

טל:
זה העניין, אם אני רודף אחריה חודש אם לא יותר, למה שפתאום אני
לא ארצה אותה?

המבולבל:
זאת האקוסטיקה, בבטן הרגש מתעצם, בייחוד כשאתה לא בטוח מה היא
תענה, אתה דוחף את עצמך לרדוף אחריה וככה אתה משכנע את עצמך
שאתה אוהב אותה יותר ויותר, אבל כשהסכר הזה מתפרץ? כשהמילים
יוצאות? האקוסטיקה משתנה, זה כבר לא להגיד לעצמך: 'אני אוהב
אותה', זה להגיד לה: 'אני אוהב אותך', זה מקבל משמעות שונה,
אתה רואה את הדברים אחרת.

טל:
אז מה? אני אבוא ואגיד לה: 'תקשיבי, אני אולי אוהב אותך, אולי
בא לך להיות איתי?'

המבולבל (מחייך):
לא לא..., אני לא יודע מה אתה תעשה, אבל אני יודע שאתה פוחד
שזה יקרה, שפתאום תתערער אם אתה אוהב אותה, ואתה פוחד שהערעור
הזה יקרה רק אחרי שתעשה את הצעד ותגיד לה את זה, בגלל זה אתה
פוחד אם להגיד לה בכלל משהו.

טל:
אז מה לעשות?

המבולבל:
אל תסתכל עליי, אני לא נותן תשובות

(קלואוז אפ על טל שותק, המצלמה זזה למקום שהמבולבל היה בו והוא
לא נמצא שם ורואים רק שחור)

18.פנים יום מדרגות
(קרוס דיזולב מהסצנה הקודמת)
(המוזיקה חוזרת, לונג שוט של טל עולה במדרגות ואז קלואוז אפ
שעוקב אחרי טל עולה במדרגות)

19.חוץ יום קרחת יער גדולה
(המוזיקה נפסקת, טל עומד ומסתכל על הפלספן שעומד ובוהה בשמיים
ולא שם לב שטל עומד מאחוריו, טל משתעל שיעול מזויף כדי שהפלספן
ישים לב עליו)
הפלספן:
אהה, אתה פה

טל:
איפה?, מי אתה?

הפלספן:
על מה אתה רוצה שאני אענה קודם, מה יותר חשוב לך

טל:
לא יודע, תחליט אתה

הפלספן:
זה מהותי.., אבל אני אתעלם, אני הצד הפלספני שבך, ואתה עומד
בצומת דרכים בחייך

טל:
יש לי צד פלספני?

הפלספן:
מה? זה לא ברור?

טל:
כן, יש בזה משהו... (טל שותק, מסתכל מסביב ובוחן את המקום), אז
איפה הצומת דרכים שאתה מדבר עליה, ואיך היא קשורה לחיים שלי?




הפלספן:
תראה, לא מדובר פה רק במה שתחליט לעשות, אם להגיד לה שאתה אוהב
אותה או לא, מדובר פה ביותר מזה, אתה בוחן את עצמך, אתה מנתח
את עצמך, ועכשיו אתה בצומת דרכים, אתה צריך לבחור את הדרך, מה
תגיד לה, איך תגיד לה, אתה בכלל תגיד לה?

טל:
אתה מוכן להסביר לי איפה אנחנו? ואיפה הצומת הזאת?

הפלספן:
אנחנו בתוך הראש שלך, יותר נכון, בתוך חלק מהמסע הזה שנקרא
החיים שלך

טל:
החיים שלי הם מסע?

הפלספן:
החיים של כולנו הם מסע, כל אחד בוחר לאן ללכת, על איזה הרים
לעלות, באיזה אקלים ללכת, כמה זמן בכלל ללכת וכמה זמן לנוח, כל
אחד צועד לו בדרך שלו, בוחר לאן ללכת בצמתים שהוא מגיע אליהם,
אנחנו נמצאים במסע שלך, עד עכשיו הלכת והלכת, והגיע הזמן לעצור
ולחשוב, הגעת לצומת דרכים, אתה צריך לבחור עכשיו באיזו דרך
להמשיך

טל:
אבל אני לא רואה פה שום צומת דרכים, רק קרחת יער

הפלספן:
אתה עובד עצות, זה נכון, בגלל זה אתה לא רואה את הדרך, מה שאתה
צריך לעשות זה להסתובב פה, אתה תראה שאתה תמצא לא מעט דרכים
שאפשר ללכת בהן

(הפלספן מסמן לטל עם היד שיסתובב ויחפש דרכים, טל מסתכל על
הפלספן ואז מתחיל ללכת, לאט ובחשדנות והפלספן הולך אחריו, הוא
עוצר לפני שביל)

טל:
מה עם הדרך הזאת?, אולי אני אבחר בה?

הפלספן:
אולי... אבל לא הסתכלת על כל הדרכים, על כל האפשרויות

טל:
מה זה משנה? אני במילא לא יודע לאן כל דרך מובילה, וגם אם
הייתי יודע, אני לא יודע לאן אני רוצה להגיע בכלל, אני לא יודע
לאן אני צריך ללכת, במילא בטח נקודת הסיום תהיה אותו דבר בכל
דרך שאני אפנה אליה






הפלספן:
קודם כל, כמו שכל אדם גומר במצב שונה, אם הוא עשיר או עני,
עצוב או מאושר, נשוי או גרוש או בכלל רווק, אף אחד לא מסיים
במקום שווה, ככה זה הדרכים, כל החלטה תביא אותך למצב שונה, כל
דרך תביא אותך לנקודת סיום שונה, אתה תגיע תמיד לנקודת סיום
שונה עם משא שאתה סוחב איתך בתרמיל
חוץ מזה, לא תמיד נקודת הסיום היא מה שמשנה, הדרך היא לא פחות
חשובה מנקודת הסיום, כדאי שתראה את כל האפשרויות

טל (בצילום מדיום שוט):
איזה תרמיל?

הפלספן:
זה שלידך

(לונג שוט- טל מסתכל ומונח לידו תרמיל, טל מרים אותו)
טל:
הוא קל, הוא ריק

הפלספן:
זה אומר שיש לך עוד הרבה מקום בתרמיל, הרבה מה לקחת איתך למסע

טל:
אז מעכשיו אני צריך לסחוב אותו כל הזמן?

הפלספן:
אתה יכול להניח אותו, אתה תסחב אותו גם אם תשים לב שאתה סוחב
אותו וגם אם לא..

(טל עוזב את התיק, ממשיך להסתובב ביער והפלספן הולך מאחוריו,
הוא מסתובב ועוצר ליד כמה שבילים עד שהוא מגיע לשביל מסוים
שהוא מחליט לעצור לידו)

טל:
נראה לי שאני אקח את הדרך הזאת

הפלספן:
אני חושב שאתה צריך לחשוב על זה קצת, אבל מה שחשוב זה שהבנת את
העיקרון

טל:
אני חושב שהבנתי

הפלספן:
תזכור, שזה לא משנה התוצאה, אלא הדרך, הדרך שתבחר בצומת הזאת
או באחת מאינסוף הצמתים שעוד תעבור בהן, תזכור שלפעמים אפשר גם
לחזור אחורה, אם כי לפעמים אי אפשר, תזכור לבחור טוב טוב מה
לשים בתוך התרמיל, לפני שייגמר לך המקום, זה חשוב לבחור
בקפדנות עם מה אתה הולך בדרך, ויותר מזה, עם מי אתה הולך בדרך


טל:
אני יודע מה אני רוצה, אני לא יודע אם אני מסוגל

הפלספן:
אתה יודע...

טל:
אני יודע מה?

הפלספן:
במקום לחשוב לבד, להחליט לבד, תזכור שיש לך כבר אנשים שצועדים
איתך בדרך, לפעמים לקבל מילות חיזוק מאנשים אחרים זה טוב

(טל מתסכל על הפלספן כאילו הוא נזכר במשהו שהוא שכח, הפלספן
מסתכל עליו ומהנהן 'כן' עם הראש ומחייך)

20. פנים יום מדרגות
(המוזיקה מתחילה שוב, לונג שוט על טל עולה במדרגות הוא מגיע
לקומה מסוימת ועוצר ליד אחת הכיתות ומתיישב על הרצפה ונשען על
הקיר,
לונג שוט של טל יושב (במרכז הפריים) ולוקח את התיק ומוציא משם
את המכתב שעדי כתבה לו, טל פותח את המכתב והמצלמה זזה כך שטל
בצד הימני של הפריים, טל פותח את המכתב ומתחיל לקרוא, שומעים
את הקול של עדי מתחיל לקרוא את המכתב ובינתיים המצלמה זזה כך
שטל במרכז הפריים ואז רואים את עדי יושבת שם ומקריאה לו את
המכתב (עדי מחזיקה את אותו מכתב)
עדי:
רצית שאני אכתוב לך מכתב תמיכה כמו שאנחנו עושים תמיד, ואני לא
אכתוב דברים ארוכים מדיי, אני אכתוב הפעם את מה שאני חושב
שצריך לכתוב.
תראה טל, אני מכירה אותך מאז הגן עוד כשהיינו יחד, אני ואתה
קרובים כל כך כבר כמה שנים, לא פעם אחת אתה קראת אותי, את
האישיות שלי, קראת אותי כמו שאף אחד לא קרא, אני לא יודעת אם
למישהו יש יכולת להבין אותי כמו שאתה מבין אותי. אני חושבת גם
שזה הדדי, שגם אני מבינה אותך, קוראת אותך, אתה בטוח מפלסף
לעצמך 1000 סיבות של האם להגיד לה, אם בכלל אתה אוהב אותה, אבל
בסופו של דבר, כמו שקורה לכולנו, אתה לא תראה את התמונה השלמה,
לא תצליח ואתה גם לא צריך להצליח.
אתה בטח לא תהיה שלם עם ההחלטה ב-100 אחוז, כמו שאתה אף פעם לא
שלם, אבל אתה תגיד לה את זה, הרי אתה אוהב דרמות בחיים, אתה
תאהב כל תשובה שהיא תיתן לך.
אם היא תגיד לא אז תבכה איזה שבוע או שבועיים, תהיה בדיכאון
איזה חודש, תבכה על הגורל האכזר שלך, אבל בסוף תוכל להגיד
לעצמך שעשית את כל מה שיכולת, בסוף תבין שהעיקר שאתה לא חי
בתחושת פספוס ועוד דרמה קצרה נוספה לחיים שלך. אם היא תגיד לך
כן אז תהיה מאושר עד הגג, ואתה תמצא לעצמך איזו דרמה אחרת, כך
או כך, אתה תמצא איפה להיות מרוצה ואיפה להיות עצוב.
אבל אם לא תגיד לה שאתה אוהב אותה, אתה תפחד מחוסר הידיעה של
מה היא יכלה להגיד, אתה תהפוך אותה לתחושת פספוס שקופצת לה
ברגעים קשים, אני חושבת שאתה רואה את דעתי דרך המכתב הזה, אני
חושבת שאני אומרת לך כאן דברים שכבר חשבת עליהם, ובכלל, אני
חושבת שאתה כבר החלטת את ההחלטה, האם להגיד לה או לא, זה כבר
בראש שלך, רק תסתכל קצת פנימה, אתה לא שטחי, אתה ילד עמוק, אתה
תראה את ההחלטה הנכונה.

(המצלמה זזה לצד שמאל כך שעדי יוצאת מהפריים, טל מכניס את
המכתב לתוך התיק ואז המצלמה זזה בחזרה כך שטל במרכז הפריים
ועדי לא נמצאת שם)
(טל קם ועומד מול הכיתה, נושם נשימה ונכנס פנימה)

21.פנים יום כיתה
(טל הולך לילדה שיושבת וכותבת משהו, הוא נעמד מולה)
טל:
היי

הילדה:
היי טל, מה קורה?

טל:
אממ, בסדר, אנחנו צריכים לדבר

הילדה:
טוב... תדבר

טל:
לא באמצע הכיתה, בואי נצא רגע החוצה

הילדה:
לא, נשב פה בצד, עוד מעט נגמרת ההפסקה, אני לא יכולה להבריז
מעוד שיעורים

טל:
אוקי

(טל והילדה הולכים הצידה לפינה שקטנה)
טל:
אוקי... אז אני פשוט אגיד את זה וזהו

(הילדה מסתכלת על טל במבט תמוהה)
הילדה:
בסדר

טל:
תראי, חשבתי על זה הרבה ואני רוצה שתחשבי על זה טוב, אני..,
אני אוהב אותך, כבר כמה זמן, אני לא יודע מה את מרגישה כלפיי,
אבל, אם בא לך, לצאת איתי, יום שישי או משהו, נשב בבית קפה,
סרט, מה שתבחרי, ואם תרצי, לתת לזה הזדמנות, לנו, את יודעת, לא
יודע, כאילו... מה את אומרת?

הילדה:
אמממ.. וואו, אוקי, זה משהו שלא ציפיתי לו

טל:
את רוצה לחשוב על זה קצת
(קלואוז אפ על הילדה, המצלמה מתקרבת למצב שלה ואז המון פריימים
רצים של החיובית שלה, השלילית, המבולבלת והפלספנית שלה (עם
הלוקיישנים הזהים של הדמויות של טל).

מסך שחור!

סוף.