מנסה לזכור כל דבר קטן שאמרת, ונוצרת קרוב לליבי את ההודעות,
התמונות ואפילו סיפורים שכתבת בשבילי. לפחות במוח שלי זה כך.

אתה כבר לא פה כמו פעם וזה עוזר לי להרגיע את האובססיה שהייתה
לי כלפיך, שבאיזשהו מקום עדיין קיימת.
אני עדיין קוראת 8 פעמים לפחות כל הודעה שאתה שולח לי, שומרת
את הטובות עם השאר וכשאני באמת רוצה להירדם עם חיוך אני קוראת
את ההודעה ששלחת לי "שיהיו לך חלומות מתוקים ילדונת", אבל הם
כמסרבים לציית לפקודה שלך נעשים הזויים מפעם לפעם, בייחוד
כשאתה מופיע בהם.
אני צריכה להרוג את הרגשות האלה, לשבור את כל מה שאני מרגישה
כלפיך, לשנות את הרגלי החיים שלי שהיו צועקים לי רק את שמך בכל
מקום שלא הייתי הולכת אליו.
אני צריכה להרוג אותך.

אז בלילה מאוחר כשכבר כולם ישנים אני רוקמת מזימות איך להרוג
את הרגש הזה, אני מנסה למחוק את כל הדברים שקשורים אליך,
ולשרוף את כל המכתבים. זה לא עבד.
אני מנסה למצוא דרך להגיע אליך עם יין ורעל, אבל מאיפה יהיה לי
רעל בלילה?
אני מנסה בכל מני דרכים ומצאתי את הדרך הטובה, כתבתי לך סיפור
שמתאר את האובססיה הזאת שלי אליך, עכשיו כל מה שנותר זה לשים
במעטפה, לגנוב בול מהמשרד, ולשלוח לך (מנסה להיזכר בכתובת).

זהו המכתב מוכן, כולו מחכה שתפתח אותו. וגם אז זה יהיה מאוחר
מידי. אני כבר קפצתי מהגשר, מותירה שובל של אובססיה מאחורי.