New Stage - Go To Main Page

עדי מקדואל
/
לא פחות ולא יותר

אי אפשר לברוח מההרגשה הזאת. חם. כל כך חם. העור שמנוני והשיער
מפורזל ואין כוח. אין כוח לכלום. לא לקניות, לא לקריאה, לא
לאהבה, לא לשמחה.
להתקלח. פעמיים, שלוש, ארבע פעמים ביום. לשתות המון מים פושרים
עם נטייה לחם. חם חם חם.
אף אחד כבר לא מחייך ברחוב. אין טעם לדבר או לנסות להיות
נחמדים. מזג האוויר כבש את מצב הרוח וזה המצב.
הם נפגשו ברכבת התחתית. היא הייתה מופתעת לגמרי שהוא בכלל דיבר
אתה. העור שלה היה כל כך מבריק מזיעה שהיא חשבה לעצמה שאפילו
היא לא הייתה מזיינת אותה.
אבל הוא בכל זאת שאל אותה אם הוא בתחנה הנכונה, ומשם הם גלשו
לשיחה על כל מיני נושאים. על הנשיא, על התחבורה הציבורית על
החום. חום חום חום.
והיא שיקרה ואמרה שהיא אמורה לרדת בתחנה שלו, והם קנו גלידה
דלת שומן שמאוד פופולרית בתקופה זאת, והוא לקח את המספר שלה
והבטיח שיתקשר אליה כבר באותו ערב.
היא הגיעה הביתה כעבור שעה כי היא הייתה צריכה לחזור לרכבת
ולקח לה המון זמן להגיע. והיה ממש חם. תחנת רכבת תחתית בקיץ
היא כמו הפתח לגיהינום, או הבפנים שלו. זה לא ממש חשוב. גם לה
זה לא היה חשוב. היא מזמן איבדה תקווה וההרגשה הזאת ביטלה את
מזג האוויר ואת הייאוש ואת הכיעור של העיר הזאת בקיץ.
והיא חזרה הביתה ונכנסה למקלחת ושרה. המון זמן היא לא שרה.
והמים היו קרים ונעימים והסבון הריח טוב והיא הרגישה כל כך
טוב. וכשהיא יצאה היא שכבה במיטה עירומה במשך שעה ובהתה בתקרה,
מתכננת את העתיד שלהם ביחד כמו שאסור לאף אישה לעשות אך כל
אישה עושה.
ויותר מאוחר הוא התקשר. כמו שהוא הבטיח, כמו שכל גבר צריך
לעשות. והם דיברו במשך שעתיים כי היה להם המון במשותף וכי הקול
שלו היה כל כך נעים לאוזן. היא נשארה ערומה והלחיים שלה כאבו
מהחיוך.
והם קבעו לצאת ביחד למחזה חדש ששניהם שמעו עליו דברים טובים.
ובסוף הערב הוא נישק אותה, וזו הייתה נשיקה מושלמת. רק עם
השפתיים, עדינה אבל עם כוח- כזאת של 'אני מת לזיין אותך עכשיו
אבל אני מכבד אותך ורוצה לראות לאן כל זה יכול ללכת'.
היא לא יכלה להירדם. והפעם זה לא היה מהחום. היא ראתה אותם
בחתונה, היא ראתה את הילדה שלה, היא ראתה דירה בחלק הכי טוב של
העיר. בקומה השביעית כי הסולם של מכוניות כיבוי האש מגיע רק עד
לשם.
אף פעם לא ביקשתי יותר. אף פעם לא רציתי פחות.
מעולם לא הגיע לי פחות.
אי אפשר לברוח מההרגשה הזאת.
כשהאושר מבטל את כל העצב הזה.
אני לא הולכת להרוג אף אחד מהם.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 9/1/05 14:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדי מקדואל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה