נטשה אותי ידידה אילמת , חולדת בר אפורה,
גדולה, מכוערת כל - כך , זאת
שהייתה מפחידהאת הבריות
שזנבה הענק היה מאחוריה נישרך
לטאטא מידרכות מטונפות
בדרכה לערימות האשפה בשכונה.
יום אחד כשירדתי כרגיל עם הכלב
מצאתי אותה מרוחה על הכביש ,
שני עורבים מנקרים בבשרה,
ממחר היא לא תפחיד יותר איש.

עזב אותי לנפשי חבר, חתול זבל שחור פסים,
שתום - עין , קצוף - שיער, שבע - קרבות , זה
שהיו יורקים אחריו אנשים,
עוצמים עין , מקללים באמונה מטופשת,
שהיה רודף אחרי יצורי רחום נטושים,
שהיה שומר עלי ממכשפות מאחרות בנשף.
בוקר אחד, השכם, כשירדתי כרגיל עם הכלב
מצאתי אותו עם נשמה אחת פחות,
שוכב לו בשקט לצד ורד פורח,
הוא הרי רצה עוד לחיות,
הם כבר יחשבו על הריח.

היה עוד קן - נמלים שנראה נורא ואיום
ופועל נקיון רוסי זקן שהיה אומר לי שלום,
והיו סביונים שכוסו בבטון,
ועוד דקל מוכה שעטו לו שריון
- מודעות אבל פשוטות - זה כבר לא ישנה
וכולם נעלמים
ובהם אני כל -כך מקנא.