בתוך חדר מלא כסאות פנויים
היא לא תמצא מקום ישיבה אחד.
לא יהיה לה אכפת להמשיך לעמוד,
אם לא תמצא את הכיסא המיוחד.
היא לא תתעקש על הכיסא התפוס,
גם את עינה לא תפנה לכיסא הכסוף.
הכיסא הנוח יראה לה הכי פשוט,
ובכיסא הגבוה לא תאהב את הקישוט.
אבל רק מהכיסא הפונה הפוך מכיוונה -
זה אשר חיבתו אליה, אם קיימת, צפונה.
ממנו לא תוכל להוריד את עינה.
כאילו בראותה אותו נחרץ דינה.
זה אשר בנוי בצורה המנוגדת למבניה הבסיסי.
זה אשר נראה לא יעיל, ולא מעשי.
זה אשר ברור לה מראש שעליו לא יהיה לה נוח,
רק עליו נדמה לה שתמצא מנוח.
היא לא תמהר לתפוס אותו,
כמו תחכה שרגליי הכיסא יזוזו מעצמן.
תצפה שהבלתי אפשרי יקרה,
ושאליה ישאר הכיסא נאמן.
בסוף ייתפס הכיסא ע"י אחרת,
הכבדה ממנה פי כמה וכמה.
והיא שיודעת שהיה לו נוח יותר,
לו הייתה מתיישבת,
יושבת בוכה על הרצפה עם עצמה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.