היא אינה יודעת, מה עובר עליה פתאום.
האם זו רק תקופה? האם זהו רק חלום?
נאבדה לה המציאות, אי שם במסכי הדמיון
רוכבת על חבלי תווים, צוחקת ללא הגיון
לאור אותה הדמעה,
אשר צצה מתוך השיממון.
היא צועדת בהמון, עוצרת אך לרגע
רק כדי למתן את פעימות הלב
המתפקע.
מבעד לשגרה
מתחת לקליפה
הלב זועק בקול נואש
אני צריך שלווה.
אי שם במרחבים
מעבר לעשן
ישנה גבעה קטנה
ומתחתיה גן,
אל שם נפשי כמהה
הגוף מתחיל לרעוד
בגן מחדש אתמלא
בכוח להמשיך לצעוד.
היא אינה יודעת,
מה קורה לה היום.
האם זו רק תקופה?
מדוע נעצרה פתאום?
כי היא נרגעה פתאום
בדרך לשקיעתה. |
