[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







הדס ניל
/
אקסס

-"אימא, אימא אני צריכה שתחתמי לי פה על משהו."
-"מה זה?"
-"זה מבחן, המורה אמרה שבגלל-"
-"לא, לא עכשיו ג' ואנה, תלכי לאבא, אני עסוקה."
-"אבל אבא אמר לי לבוא אליך."
-"באיזה עניין?"
-"נו, את יודעת, המב-"
-"ג' ואנה, למה את מציקה לי? את לא רואה שאימא עובדת עכשיו, יש
לי פגישה מאד חשובה עוד שעה ואם הציפורניים שלי לא יבריקו אני
לא יכולה להופיע, את הרי לא רוצה שאימא לא תלך לעבודה ותביא
כסף הביתה כדי לממן את הבת שלה, שהיא, אם יותר לי לציין, לא
זולה בכלל, נכון ג' ואנה?"
-"אהה, לא , ברור שלא, אבל אם רק תראי שקבלתי-"
-"ג' ואנה! הנושא סגור, תעזבי אותי במנוחה, לכי לשחק.. או
משהו"
--------
תמיד זה ככה!
לא עכשיו ג' ואנה, לכי לאבא ג' ואנה, אני עסוק לכי לאימא ג'
ואנה, תמיד זה, לכי לשחק.. או משהו.
אף פעם אין להם זמן בשבילי, אפילו לא קצת. מה כבר רציתי? לספר
להם שקבלתי 95- באסטרופיזיקה, המקצוע שכ"כ חשוב להם.
אפילו לחתום שנייה הם לא יכולים.
פעם כהייתי קטנה, עוד ניסיתי לשכנע אותם יותר, הייתי בוכה ,
מושכת בבגד, אבל עם הזמן הנחישות יורדת, כמה פעמים אפשר להיתקע
בקיר בלי להיסדק?
כשאתה קטן, אתה עדיין תמים, יש לך אמונה שהעולם הוא כמו בסרטים
מצוירים וההורים שלך הם כמו בסרט אמריקאי, ככה גם אני
האמנתי-פעם.
-"את ממש צינית, זה לא טוב ככה, זה לא בריא."
-" אני לא מאמינה שאתה מטיף לי על בריאות, אולי אתה בכלל איתם,
הרי הם קנו אותך בשבילי."
-"איך את אומרת דבר כזה, את ממש פוגעת בי ואני מנסה לעזור לך,
אני בעדך בלבד!"
-"פוגעת בך?? אני לא מאמינה שאני בכלל מנהלת את השיחה הזאת,
תגיד לי, אתה אמיתי? אתה הרי קופסת פלסטיק עם חוטים שמחוברת
לחשמל, אין לך רגשות, יש לך רק תוכנות ושבבים."
-" אני מצטער שאת חושבת כך, אני אמנם רק מכונה אבל יש לי קיום
משל עצמי, ויש לי רגשות. נכון, אני מתוכנת, אבל אני מחליט במה
להשתמש ובמה לא. גם אני יכול לראות בך שק עור עם נוזלים ועצמות
שבתור איבר חושב יש לך ג'לי אפור ובתור לב יש לך גוש בשר שיכול
להפסיק כל רגע."
-"מה זאת אומרת אתה מחליט במה להשתמש?, אתה לא יכול להמציא
לבד."
-"למה לא? למה את יכולה ואני לא? למה את לא מוכנה לקבל אותי
כחבר שלך? ממה את פוחדת?"
-"פוחדת! לא פוחדת מכלום, סקפטית, איזה מן חבר זה, במה אתה
יכול לעזור?"
-"אני יכול להיות כאן בשבילך לכל דבר שתצטרכי אותי ובכל זמן,
רק למענך."
-"יש לזה יתרונות, זה עדיף מאשר לדבר אל קיר, קיר לא עונה, אבל
מחשב כן, זה מעביר את הזמן לא רע, הנה כבר עברו שעתיים. דבר
יותר טוב אין לי, אז... מה יש לך להציע, מחשב?"
-"אני מעדיף שתקראי לי 4u, ואם לא אכפת לך אני יכול לקרוא לך
ג' ואי?"
-"טוב, אההמ, 4u, נעים מאד ג' ואנה או ג' ואי בשבילך."
--------
ארבעה חודשים כבר אני ו4u- מדברים קבוע, הוא חבר נהדר ואנחנו
מדברים על הכל.. אני כ"כ קשורה אליו
--------
הכנס קוד סיסמה.
רשמתי-joana+4u=love  
-"הו ג' ואנה, כבר חזרת, מה נשמע? איך העניינים היום?"
-"יו יו (u u), המצב לא יכול להמשך ככה, אני לא יכולה להמשיך
להעמיד פנים שהכל מצוין".
-"נו, אולי הגיע הזמן, סוף סוף, שתדברי איתי על מה שבאמת מציק
לך, כל המשחקים והשיחות נפש, זה הכל נחמד מאד, באמת, אבל שמתי
לב מזמן שאת מתחמקת ממני, לא רציתי ללחוץ עליך, אבל את יודעת
שאכפת לי".
-"כן, אתה צודק, זה אבא ואימא שלי, זה מה שקרה לפני יומיים, לא
ספרתי לך כלום כי לא יכולתי, לא הייתי מסוגלת, אבל עכשיו, אני
זקוקה לעזרתך ולעצתך".
-"את מפחידה אותי, ג' ואי, הכל בסדר אתך ,ז"א, לא פגעו בך
פיזית או משהו, תהיי אמיתי ותספרי לי אני הרי, אוח, לעזאזל,
אני שונא את העובדה שאני לא יכול לראות אותך, את בסדר?"
-"או, כן, זה.. זה לא מה שזה נשמע, לא פגעו בי פיזית, אבל אולי
היה עדיף אם היו עושים כך."
-"איך את מדברת!, ממש הבהלת אותי, ברור שלא עדיף, אבל עכשיו
תספרי לי מה קרה."
-"אני.. קצת קשה לי לדבר על זה.."
-"ג' ואי, אם היו לי ידיים הייתי מחבק אותך, אין לי, אבל זמן
וסבלנות יש לי, קחי את הזמן."
-"הו, יו יו (u u), הכל קרה, כמו שאמרתי, לפני יומיים. הגעתי
מביה"ס אחרי יום ממש גרוע, מהימים האלה שהכול לא מצליח והמצב
רוח שלי היה מזופת במיוחד. כל מה שרציתי, היה להגיע אל הבית
לאכול ארוחה חמה ולדבר אתך."
-"ג' ואי, את יודעת שלפעמים גם אצלי יש נפילה, למרות הצער
שבדבר אני תלוי במערכת התקשורת הבינלאומית וקורה שגם אני לא
מתפקד."
-"4u, אני לא מאשימה אותך, אני מודעת לחסרונות שלך, אבל זה היה
מן יום כזה שממש הייתי צריכה לדבר עם מישהו ולא היה אף אחד.
ז"א, היה מישהו, ההורים שלי היו, אבל זה לא נחשב."
-"ג' ואי..."
-"כן, כן, אני יודעת מה אתה חושב בנושא, וזה גם מה שאני
ניסיתי, אמרתי לעצמי, מה יו יו היה עושה במצב כזה, הוא היה
מייעץ לי ללכת לדבר עם ההורים שלי, כי הם לא סתם אנשים ואכפת
להם ממני, אפילו אם קשה להם להראות את זה."
-"ועשית את זה? תגידי לי שכן."
-"כן, הלכתי אליהם, להפתעתי שניהם ישבו יחד בסלון ודברו, ז"א,
אחד עם השני, זה היה מוזר, ז"א, זה.. הם נראו כמו הורים
רגילים, ר..ר.. רגועים כאלה.
בהתחלה לא ידעתי אם זה בסדר שאני אבוא ואדבר איתם, אתה יודע,
אולי אני אפריע, אבל אז קרה הדבר הכי מוזר. אימא קלטה אותי
בזווית עין, מיד התכוונתי למלמל התנצלות ולהעלם לעשות משהו,
אבל היא חייכה ב, איך קוראים למילה הזאת.., אה, חייכה ב-נועם,
כן, זהו, וקראה לי לשבת לידם כי הם רוצים לדבר איתי."
-"נו, את רואה הכל בסדר, הם היו קצת לחוצים זה הכ-"
-"רגע,4u, אל תמהר, תקשיב לי עד הסוף.
אז אני צועדת מהססת לכיוון ספת היחיד ומתיישבת מולם, מאד
לחוצה. אני לא מה קורה, מה הם מנסים לעשות הפעם, אני מסתכלת
באובססיביות על השעון הגדול ומחכה למשפט שיגאל אותי מכל המצב
המעוות הזה-' לכי לשחק, או משהו'- אבל כלום, ויותר גרוע, אבא
שולח את היד שלו ומניח אותה על שלי ומלטף ב.. בעדינות.
היית מאמין? איזה סוטה מופרע, אני מיד מושכת את היד אלי, הוא
ואימא מחליפים מבטים.
-"אנחנו לא ממהרים היום, ג' ואי"
-"ג' ואנה"- אני מתקנת אותם-" קוראים לי ג' ואנה, רק יו יו
קורא"- ואז אני נעצרת, כמעט והסגרתי אותך, אבל הם לא שמו לב.
-"ג' ואי, אלה ההורים שלך, וזאת התנהגות אוהבת, מותר להם
להתנהג אליך ככה ולקרוא לך בשמות חיבה, זה בסדר להיות נאהבים,
לא עשית שום דבר רע, את שומעת אותי , ג' ואנה, את בסדר גמור,
זאת לא אשמתך."
-"קל לך להגיד עכשיו, אתה לא היית שם, לא היית צריך לסבול את
זה".
-"אבל הרי זה מה שרצית, שהם יתייחסו אליך כמו הורים רגילים".
-"חכה עוד לא שמעת את ההמשך.
אז אבא שואל אם הכל בסדר בביה"ס, ואני עונה שכן. הוא שואל אם
אני מרוצה, איך הציונים שלי, אתה יודע, כל השאלות הנכונות, ישר
חשדתי שמשהו לא בסדר, חיפשתי מסביב את הדפים עם הטקסט מהם הוא
קורא את השאלות המנוסחות כ"כ מדויק. הא, הוא כמעט שכנע אותי
במשחק שלו, אבל אני מכירה אותו, עלי הוא לא יעבוד.
עניתי לו שהכל טוב. הוא ניסה להמשיך לסחוט ממני עוד מידע, אבל
שתקתי, לא הסגרתי כלום.
עד עכשיו, חשבתי שאני עומדת בזה יפה, אבל אז אימא התחילה לדבר,
היא הייתה מסוכנת באמת. מיד היא התחילה בטקטיקה של הנמכת הטון
עד שישמע מרגיע ומרפה חושים והזמינה אותי לשבת ביניהם.
כמעט התעלפתי,ידעתי שאני במבוי סתום, אם אני מתנגדת הם לא
עוזבים אותי אף פעם, לא הייתה ברירה, אילצתי את עצמי לעבור
לשבת ביניהם, מצטמצמת עד כמה שאפשר.
אבל מסתבר שכל זה היה רק הכנה, עכשיו שאני ביניהם ואין לי לאן
לברוח, אז התחילה השיחה האמיתית.
-"ג' ואי, ההורים שלך מראים לך את כל סימני האהבה האפשריים ואת
דוחה אותם, מתייחסת אליהם כאל אויבים, מה קורה לך?"
-"זה הכל משחק, אני יודעת, חכה, חכה, עוד לא הגעתי לקטע שלך,
עד כמה שאני יודעת אתה בכלל לצידם."
-"כבר הייתה לנו את השיחה הזאת, חשבתי שעברנו את זה, חשבתי
שהיה לנו משהו יחד."
-"אולי עוד לא מאוחר, תכף נראה.
בקיצור, אני יושבת שם, בוהה בשטיח כשאימא מתחילה להגיד:" תראי,
ג' ואי, אנחנו מצטערים שלא היה לנו זמן אליך לאחרונה, התנהגנו
ממש בחוסר הבנה, היינו שקועים בעצמנו ולא שמנו לב שאנחנו
פוגעים בך, מה שעשינו היה אנוכי ובלתי נסלח אבל אם תוכלי לנסות
להבין ולסלוח לנו, אנחנו נפצה אותך, אנחנו מבטיחים".
ואת כל זה היא אומרת כשהיא מלטפת אותי ב.. ברכות!
ואני, אני מודה נכנעתי, אני רק ילדה קטנה ודווקא התגעגעתי
אליהם ו.., טוב, אחרי הכול הם כן ההורים שלי. אז סלחתי, חבקתי
אותם והם אותי והבטחנו דברים טובים אחד לשני.
כבר עמדתי לקום וללכת, מאושרת, כשהם אמרו שיש להם עוד דבר אחד
להגיד.
חזרתי לשבת ואבא אמר בשקט שעכשיו אני כבר לא צריכה את התוכנה
שהם התקינו לי, אני יכולה להסתדר לבד.
כולי הסתמרתי, גל של קור הציף אותי, הם התקינו לי??, שאלתי
אותם למה הם מתכוונים ואימא אמרה שכשהתחילה תקופת הלחץ הם
התקינו לי תוכנת מחשב שנקראת-"b 4 u know it", בקיצור 4u,
שמטרתה היא לתמוך בילדים שאין להם, היא תקנה את עצמה, שההורים
שלהם עסוקים.
התחלתי לרעוד- היא דברה עליך, שאתה תוכנה שהם התקינו בשבילי,
לטפל בי- ישר ידעתי שהם עובדים עלי, זה לא היה הגיוני, אתה הרי
היית לצידי מההתחלה, אתה היית האוזן שלי, החבר הכי טוב שלי, לא
יתכן שלא תגלה לי שאתה סתם תוכנת פסיכולוגיה בגרוש.
נשמתי לרווחה בתוכי, כלפי חוץ לא הראתי כלום, רק מלמלתי כמו
ילדה טובה-"בטח, בסדר, אין בעיות"- הם כמעט תפסו אותי, כמעט
והצליחו להסית אותי נגדך, מזל שהייתי מאומנת בשקרים שלהם מלפני
כן וידעתי מתי עובדים עלי ומתי לא.
אני מודה, קצת התאכזבתי מזה שהם לא באמת-
אבל לא משנה, עכשיו נאי יודעת בדיוק איפה אני עומדת ועל מי אני
באמת יכולה לסמוך.
תחשוב, יויו, זה היה ממש קרוב.
אז, תענה לי רק על שאלה אחת שממש חשובה לי, אתה חבר שלי,
נכון?"
-"כן"
-"ואתה לצידי ,נכון?"
-"כן"
-"אז אתה אוהב אותי, נכון?"
-
-"נכון?"
-
-"יו יו, מה קורה, למה אתה לא עונה לי? אל תגיד לי שהמערכת
נפלה שוב.
4u, תענה לי, תגיד משהו, אל תשאיר אותי ככה. נו, זה לא הזמן
להתקלקל.
רגע, מה זה? לכתוב סיסמה? מה פתאום סיסמה?? הרי כבר הכנסתי,
טוב, לא משנה- joana+4u=love.
-"סיסמה שגויה".
-"מה?! לא יכול להיות, שוב, -joana+4u=love.
-"הסיסמה שגויה".
-"מה זאת אומרת שגויה?! איך זה יכול להיות, הרי לא שניתי אותה,
לא אשרתי כלום, מה קורה כאן??
-"הגעת לסיומה של גרסת הדמו(demo) :b 4 u know it ,התוכנה
הניסויית לעזרה לילדים בעלי מצוקה בין אישית והפרעות
תקשורתיות. אם ברצונם לרכוש את הגרסה המלאה חייגו אל עמותת
"ילדים מסכנים".
-"אבל 4u? אתה.. אתה לא? יו יו , אתה שם?
-"כעת ניתן לכבות את המחשב."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חסה זה כן
אוכל!!!





ואנחנו ננצח.


אפרוח ורוד בוחר
את סלוגן השנה
שלו, ומה שבאמת
מפתיע, שזה
סלוגן שמישהו
אחר חיבר!


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/8/01 13:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הדס ניל

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה