פגשתי אותו בלב המדבר. נתקע לי האוטו, כמו בסרטים. והוא, בחור
חתיך ומקסים, עבר לידי עם הטויוטה בדיוק בזמן כדי להתניע לי את
הטרנטע.
לא נראה כאילו הוא מבין משהו במכוניות, פשוט שיחק שם בכל מיני
חוטים עד שזה עבד. טכנאי מחשבים חסר כל הכשרה אך מלא בניסיון
חיים ודולרים, הסביר לי פעם שצריך לתת למכשירי חשמל לעשות מה
שהם רוצים. כשהם ירגישו מוכנים להפוך תקינים, הם יעשו זאת.
האביר על הטויוטה הלבנה חייך חיוך של ניצחון כששמע את רעש
ההתנעה, ונתן לי את מספר הטלפון שלו. כמובן שמתוקף תפקידי
כאישה חסרת האונים, שקיבלה עכשיו הצלה שמימית מגברבר מרשים,
לקחתי את הפתק מידיו המזיעות והשריריות של מושיעי. חייכתי חיוך
מבויש והתקפלתי במהירות לרכבי כדי לברוח מהרגע המביך ומהחום
המדברי.
כשהגעתי לבאר שבע נזכרתי שאני בכלל לסבית וזרקתי את הפתק החוצה
מהחלון.
נסעתי הביתה ונכנסתי להתקלח, שוטפת מעלי את כל האבק. הכנתי לי
ארוחת ערב, ראיתי איזה סרט משעמם ונרדמתי על הספה.
בלילה חלמתי על בחורה סקסית שבאה לתקן לי את המדיח.
התעוררתי לצלילי תכנית הבוקר של אחד הערוצים, התלבשתי וירדתי
לחניה. נכנסתי לרכב, דחפתי את המפתח וסובבתי. אך כל שקיבלתי
בתמורה היה רק רעש השתנקות, עקר ועקשן.
הטרנטע החליטה שוב לשבות, הבוס, שכבר מכיר ושונא את איחוריי,
מכין ודאי את מכתב הפיטורין, ואני מחפשת נואשות אחרי הפתק עם
מספר הטלפון של אהובי שיבוא לתקן לי את העגלה. |