לפעמים היא יושבת בחדר וצוחקת. פשוט צוחקת. יושבת לבד וצוחקת
עד שהיא לא יכולה לנשום יותר. למה? כי זה הכל פשוט כל כך מגוחך
לדעתה וכל מי שהיא מסתכלת עליו נראה פתטי אפילו יותר ממנה והיא
באמת פתטית.
היא מסתכלת על השמיים כשהם כחולים. כחולים? תעשו לי טובה.. איך
זה ייתכן? וצוחקת...
אישה הולכת ברחוב עם תינוק. נו באמת... היא ילדה ילד? תראו
אותה! בטח שוקלת 20 קילו... באמת מצחיק...
הכל כל כך מגוחך, לפעמים היא צוחקת ימים שלמים. הצופים בטח כבר
משתעממים או חושבים שצריך לאשפז אותה, ודחוף.
מאז שהיא נולדה היא ידעה שהם כולם מסתכלים עליה, כל אחד ידע
איך קוראים לה עוד לפני שפתחה את הפה. הם כולם דנים במה שאמרה
אתמול לשכנה או רצים לקנות את מה שלבשה למסיבה האחרונה, ושם
היא עוד פעם ראתה שהם כולם יודעים מיהי, והם זרים לה לחלוטין.
לפעמים כשהיא צוחקת היא מתחילה לבכות כי כבר נמאס לה אבל אין
לה סירה ובכלל איפה שהיא גרה אין ים.
אין לה אוטו, אפילו לא קורקינט. (תמותי אמא! פוסטמה..)
אין לה כסף והכרטיסייה שלה היא רק בתוך העיר.
היא צוחקת וצוחקת וצוחקת וצוחקת ורוצה כבר למות.