מה לעזאזל קרה למלחמות?!
  היכן הם - האנשים הקטנים, המוכנים להקריב את עצמם על מזבח
האמונה, לחרף נפשם, לעזוב את נשותיהם וילדיהם מאחור ולהקריב את
גופם למען ולצידם של חבריהם המאמינים כי יוכלו לשנות ולו במעט
את עתידם בהעשותם כך.
   היכן אותו המנהיג היכול לסחוף אחריו אלפי אנשים, למען
רעיון 'צודק', ללכת לפני המחנה בשליחות עליונה, רכוב על סוסו.
ולהצעיד את אנשיו קדימה נתמך מאחור על ידי אמונה כמעט עיוורת
של המון החושב כי דרכו היא הנכונה.
      והיום?!
  היום כבר אין מנהיגים ואם יש אז הם בטח לא הולכים לפני
המחנה כדגל לרעיון נשגב. אלא שולחים את אנשיהם להלחם למען מטרה
הידועה רק להם עצמם, בעוד הם יושבים  ב ב ו ר  מאחור ומתכננים
את מהלכם הבא.
   ושליחיהם - שממזמן הבינו כי שום מטרה אינה שווה את טיפת
דמם האחרונה. כבר לא ימצאו את מותם מחרב ברזל, מוות איטי, פנים
אל מול אויבם, כשמבטם מתכווץ כרעיון הממאן לגווע. אלא ימותו
מכדור רובה, הנורה מרחוק, שיחדור לגופם וינפץ את נפשם לאלף
עזאזלים, וישאירם מוטלים אל האדמה כאילו לא היו אלא חלל.
 .