לאט לאט, שורה שורה,
אל תוך הדף יוצאת שירה,
בועטת בין המוסכמות, את העולם כמהה לראות,
כמו תינוקת בודדה, כמהה לחום ואהבה.
צועקת בלי טיפת בושה,
על טוב ורע וסתם תחושה,
אל האקסטזות הורודות
ועל אלפי מילים יפות
שאי אפשר כבר לתאר
אותו הרגש, כאב עיוור.
השיר הזה כל כך עקום,
בלי משמעות או בלי מיקום,
שפכתי חרוזים על דף,
אך משהו עדיין צף,
תחושה ריקה בלי מטרה
אופפת עוד גופה קרה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.