|
פתיתי השלג הלבנים
צונחים על אדמה מצוחצחת
צניחתם שלווה, נקייה ותמימה
כמו מצפונך.
הים עטוף גלים
גלים שמצטברים
עד שמתנפצים על המזח
ותיקוותם להגיע לחוף אבודה
כך תקוותי.
המדבר מלא הפתעות
הוא חם ואוהב
אך למרות ראותו השקטה
לעיתים הקור משתלט
אל תפחדי.
היער חשוך ומסתורי
לכן העצים מפחדים לדבר
לו רק יכלו להזהירך
לו רק יכולתי אני
ואז
הכל היה אחרת |
|
|
"מה זו השטות
הזו לקצר את השם
שלך ל'רק
ניטשה'? אתה
תישאר לנצח
ניטשה
צרונונוביץ', לא
איכפת לי שזה לא
יתפוס לדורות!
מה אתה חושב
שאתה, קאנט?"
אימא של ניטשה
ובוריס |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.