אם אני כל כך אוהבת,
עליך רק חושבת,
לא איכפת לי שידעו כולם,
אוהב אותך במילא לעולם!

אקעקע את עצמי,
זה לא רק בשבילי,
זה בשביל שידעו כולם,
שלא נפרד אף פעם!

אז הלכתי אל אבי המקעקע,
עם אלף קעקועים על ידו השרירית,
ובקשתי לב מיוחד,
עם שמך בגדול בצד.

כאב וקצת צרחתי,
עם אבי התמזמזתי,
יצאתי מהחדר,
בדרכי לחנות ללא הסוודר.

קניתי קופסת סיגריות חדשה,
וניסים המוכר קלט ת'קעקוע.

קלט לב מעל פיטמתי,
קלט לב שיישאר בלבי,
אמר "פצצות"
נתן נשיקה והביא סיגריות.

הגעתי הביתה,
ושכבנו,
והפתעתי אותך,
כמו שבחיים לא הפתיעו,
בכית מרוב ריגוש,
לא הסכמת לעשות,
אמרת שזה יפה,
מצד שני
כיעור!

הייתי בהלם אבל גמרתי,
היה סקס טוב,
עם שמיכה התעטפתי,
ובבוקר סיימת כבר ת'קופסא,
אז הלכתי לניסים
מהחנות בשכונה.

הוא היה כל כך נדיב,
על הקופה אותי השכיב,
ואת כל האמת הוא הרבה יותר טוב,
מחר בערב אני אצלו.

שבועיים אחרי כל הסיפור,
פנס בעיני,
אתה גמור!
שלחת ת'יד,
והרבצת חזק,
אתה לא מתבייש?!
זאת לא אהבה.

עברת דירה,
עזבת שכונה,
עברה כבר שנה,
ולא התקשרת.
ואני מבואסת מגופי המכוער,
שם מכער,
ולב מהודר.

לפחות הקיים הבטחתי,
תישאר חרוט בנשמתי.
כי תמיד אזכור שהביט במראה,
שפעם הייתה לי אהבה.

ניסים המוכר לא נוגע בי כבר,
הוא אומר שהלב עדיין נישאר,
הוא לא מאמין ביופי פנימי,
אז אין סיבה שיישאר איתי.

אז נשארתי לבד עם קעקוע בצד.
ועכשיו אף אחד,
לא חושק בי לעד.