כשהכל נהיה פתאום שחור,
כשהחום והנעימות נהיו לקור,
כשרוני אמרה לי שהיא רוצה לעזוב,
כששיריי שכתבתי נעלמו לי באור,
החלטתי שזהו הסוף,
אין לי יותר בשביל מה לשרוד,
הרי במילא בסוף כולנו מתים,
גם אנשים מאושרים.

את המצת ששמרתי למזכרת,
את המכתבים שכתבה לי כינרת,
את העיתונים ששמרתי שאקרא מאוחר,
את כל הכנסתי לחדרי הקר.

לקחתי בקבוק עם 40 אחוז אלכוהול.
שתיתי, את הכל.
לקחתי את המצת למזכרת ששמרתי,
שרפתי את כל מה שהיה לי,
לא יהיה עוד זיכרון.

נכנסתי לתוך החום,
בחדרי הקר והשחור.
סוף לאכזבות,
סוף למרירות,
סוף לעצב,
תמיד רציתי למות.

ועכשיו הגשמתי חלום,
ולא יודע מה יקרה,
מלמעלה הכל ניראה,
כאילו העולם בגללי בוכה.