חמש אבנים הרמתי מהארץ, והן,
נופלות בין אצבעותיי כמסרבות להאמין
חמש אבנים אל אדמתן חזרו, ולהן,
מלח הארץ מרכין ראש בכאב אין קיצים
חמש אבנים בהן מתבונן לב בוכה, והוא,
סוחט עוד דמעה מלוחה וצורבת על לחי
חמש אבנים נותרו יתומות, ובהן,
קבורה מסכת חיים קטומה והזיכרון שלנצח
מתייפחת הנפש על אבני היסוד
ודורשת בכאב החודר בסלע לדעת
מתי יהפכו שוב חמש האבנים להיות,
ממשחק של דמים למשחק ילדים?
לזכרם של נויה, לירן, קרן, בצלאל וברוריה זר-אביב
תהי נשמתם צרורה בצרור החיים לעולמי עולמים
יגור, י"א בתשרי התשס"ד |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.