חריץ של אור נראה דרך סדק בכניסת מערת הסטלנים, המערה הייתה
בגובה של לפחות 5 מטר, ועשוייה מאבני פסיפס מלוטשות. כמות
הלחות הייתה גדולה באזור וזה גרם לעלי הקנאביס לגדול באופן
יוצא מן הכלל ולהציל על כל האזור. בכניסת המערה עמדו שני
אנשים. האחד גבוה עם שיער חלק, חום בהיר, עד הכתפיים, עור
ועיניים בהירות, ומה שנראה כמו מדים צבאיים אבל היה עשוי מעלי
קנאביס ובמידה גדולה מהמידה של הבחור. השני היה יותר נמוך, עם
חיוך של מישהו שזומם מעשה קונדס, שיער שטני מתולתל קצר ועיניים
ששידרו שהוא מתכוון לטוב. לא היו לו מדים אלא תוגה יוונית.
"ברכות!" קשת פתח "אנחנו קטני, גבריאל וקשת, מקווים להיכנס
ולהיוועץ באלים החכמים בנוגע למקום המצאה של מלכת הקרח".
"שלום לכם!" אמר הבחור הקטן בחום ולבביות, וזינק 3 מטר באוויר,
עשה גלגלון ונחת כשהוא כורע על ברך אחת.
"אני רם, וזה שם זה רמי, רמי תגיד שלום!".
"..." רמי נשאר באותה תנוחה.
"אוח.. אל תשימו לב אליו הוא פשוט אדיש..." רם הסביר.
"מה, אז הוא לא מדבר בכלל?" גבריאל שאל.
"ובכן, הוא מסוגל לדבר, הוא פשוט בוחר שלא! נכון רמי?" רם
הסתובב לעברו עם פנים מלאי תקווה לתגובה.
"..." רמי לא זז.
"מישהו יכול להביא לי כוס מים? אני צריך נוזלים אחרי הייבוש
הזה..." ורם התחיל לשתות מכוס, שקשת היה יכול להישבע שלא הייתה
קודם בידו!
"המ... בוא נבדוק את רמי הזה" קשת אמר וניגש לרמי ומחא כף מול
עיניו, רמי מצמץ "הוכחה לכך שהוא חי, אין ספק" קשת אמר עם
שביעות רצון. אחריו גבריאל ניגש אליו והתחיל לשיר מילות בשיר
לועזי, רמי קיבל זקפה מהקול הסקסי של גבריאל "הוכחה לכך שהוא
חי, אין ספק" גבריאל אמר עם סיפוק. אחריו ניגשה מעיין ונשכה
אותו! רמי זז ואמר "אי!"
"וואו! אז ככה הקול שלך נשמע?!" רם אמר בתדהמה!
"יו... זה כל כך ברור שרמי IS HOT FOR קטני..." קשת צחק עם
גבריאל...
"כן... הוכחה לכך שהוא עיוור אין ספק!" גבריאל השיב לקשת ואז
מעיין קפצה עליו והתחילה לחנוק אותו עם הראסטות הקסומות שלה.
"די, די, קטני" קשת ניסה להפריד "הוא סתם צחק... אתה נראה
טוב... בשביל בחור". באותו הרגע כולם הפסיקו את מעשיהם והסתכלו
על אותה נקודה בשמיים. רם ריחף שם.
"רגע אחד? איך אתה עושה את זה? ואיך הכוס הופיעה קודם אצלך?"
קשת שאל.
"אה זה ברור! אני רם!" רם הצדיק
"הא?" כולם עמדו מבולבלים
"אוף, אף אחד לא זוכר אותי! כן אבא שלי יודע להכין נרגילה טובה
ובונים לו מקדשים! אני יכול לעוף, ולהידבק לקירות, ואף אחד לא
יודע מי אני..."
"אה.. כן זכור לי ששמעתי עלייך משהו בשיעורי תנ"ך" מעיין אמרה
"אתה הבן הכי צעיר של עידו ומיה!"
"כן! זה אני! תמיד מוכן למלחמה!" רם אמר ונתן עוד סלטה
משולשת(הפעם אחורה!).
"אז מה אתה עושה כאן בחוץ עם השומר?" גבריאל שאל
"אה... אני בעונש... הפלתי ראש של נרגילה לאבא, ועכשיו הוא
העמיד אותי כאן מחוץ למערה..." רם אמר במבוכה.
"מה? חחח! איזה עלוב!" גבריאל שאג מצחוק.
"הו כן?! אתה לא תחשוב שאני כזה עלוב כשאתה תתמודד מול האויב
הכי איום שאי פעם ידעת!!!" רם אמר וניצוצות התחילו לצאת מידיו,
במהרה עשן סגול כיסה את האזור, וכשהוא התפזר, הוא עמד שם. גב
מכופף... כמעט גיבנת... שיער דבלולי... שפתיים לא מקבילות...
חולצות פסים עם מכנסיים משובצות, אוי לא! האימה!!! האימה!!!
ריר נוטף מכול נקבובית! ציפורניים בלי לק! גבות לא מחוברות! זה
היה "השבלול"!
"הי שנאפ שנאפ שנאפ, אני אורן שנאפ שנאפ שנאפ, ואני הולך להרוג
אתכם שנאפ שנאפ שנאפ, ואני אצליח שנאפ שנאפ שנאפ, כי לי יש את
כוח האהבה לצידי שנאפ שנאפ שנאפ, ואני יודע הכי טוב מכולם שנאפ
שנאפ וגם א-"
אורן נקטע כאשר הרגל של גבריאל נחתה עליו וריסקה את
עצמותיו(למרות שאין לו כי הוא רכיכה!). לצערו של אורן לא רק
שהוא נראה כמו שבלול הוא גם היה בפרופורציה של שבלול, ולכן רק
עשירית מגבריאל. קשת קטני וגבריאל התחילו לרקוע ולרקוד ולשלב
ידיים על גבי גופתו של אורן "לה... לה... לה..." הם זימרו להם
באושר.
"הא! זה האויב הכי נורא שלנו? הצחקת אותי!" גבריאל אמר!
"אוף, אתה צודק, אני נכשלתי גם בזה, זה לא היה האויב הכי גדול
שלכם, זה היה הכי קטן למעשה, אני רק ליצן המקפץ על הבמה..." רם
בכה.
"אל תדאג" גבריאל אמר בלבבות "אתה בסדר גמור!" וחיבק אותו.
"יו אתם אנשים טובים! אני אכניס אתכם למערה אבל קודם בואו
לפגוש את כוהני הסטלה!"
כבוד גדול נפל בחלקם של קשת גבריאל וקטני. כוהני הסטלה היו בני
אדם אמנם, אבל אין בני אדם יותר טובים מאלה! אנשים שנאמר עליהם
מקרינים אור ושלווה על כול בנאדם שהם פוגשים, ויכולים להפיל
ראשים יותר גדולים מעידו בכבודו ובעצמו!
כל החבורה(חוץ מרמי שנשאר לשמור על המערה) התקדמה בשביל שהיה
משמאל למערה, השביל היה מכוסה כולו עלים שנשרו מהצמחייה הרבה
מסביב וקולות פיצוח נשמעו כשהעלים נרמסו מתחת לרגליהם. אחרי
כמה מטרים ערפל סמיך ביותר החל, במהרה כולם הבינו שזה לא ערפל
אלא עשן מבאנגים. הם הגיעו לרחבת יער מלאה בכריות לישיבה, לצד
כל כרית היה באנג מזכוכית, פייפ בצורת חתול, ניירות גלגול, טבק
גולד ווירג'יניה, צלחת גראס, צלחת חשיש, ובקבוק ג'ראס. באמצע
היה שולחן עמוס בכל סוגי המאכלים שאפשר לדמיין: הודי, סיני,
אוסטרלי, צ'כי... היה שם טוסטים, ממתקים, חמאת בוטנים!
קשת ספר שלושה כוהנים, אחד היה גבוה ורזה עם חיוך ענקי ושיער
ארוך מתולתל, השני היה ממש רזה עם שיער קצוץ וג'ינג'י והשלישי
היה קצת מלא וקרח.
"הרשו לי להציג את הכוהנים" רם צעק בכול רם וגלגל את ידו
"אהלן מה המצב חבר'ה?" הכוהן עם השיער המתולתל אמר "אני איתן,
אם אתם רוצים לבכות קצת למישהו או לחבק אני כאן..."
"אז אתם חברים של רם, אתם אומרים?" אמר הכהן הג'ינג'י "אני זהר
ואני מסטול מדי מכדי להגיד עוד משהו...".
"אהלן!" אמר הכהן הקרח בלבביות "אני שטורן!" וניגש וחיבק את
כולם "כל חבר של רם הוא חבר שלנו! שבו בבקשה, תעשנו קצת
ותרגישו טוב!"
"ובכן זה שם הוא קטני, הבחור השרירי הוא גבריאל, ואני קשת!
אנחנו כאן כדי לקבל עזרה מעידו על מקום המצאה של מלכת הקרח"
קשת אמר והתיישב על אחת הכריות והדליק איזה ג'וינט.
"באמת" איתן גיחך "מלכת הקרח... שנים שלא ראיתי אותה... לא היה
אכפת לי לקחת עוד סיבוב עליה!"
"היית איתה?" קשת שאל
"בטח! כמה פעמים, יש עליה אחי!" איתן השיב
"אתם לא אמורים להיות קדושים ואסור לכם לשכב עם נשים?" גבריאל
שאל
"HELL NO! בשביל מה אתה חושב הפכנו להיות כוהנים?..." שטורן
אמר וזהר המשיך "בשביל הנשים! ברגע שאתה כוהן אין מצב שאתה לא
מסתדר עם נשים עם הגישה לאיכות החומר שפה! דרך אגב אני מסטול
מת!"
"עכשיו מי רוצה חיבוק?" איתן שאל "קשת? גבריאל? קטני?"
"אמ.. לא אנחנו בסדר" גבריאל השיב
"באמת? אף אחד? מה אתך קטני? רוצה משהו יותר מחיבוק?" איתן
שאל
"אוי באמת איתן תפסיק להתחיל עם כל מה שזז!" שטורן אמר
"או כן? אולי אתה תתחיל להתחיל עם משהו בכלל! אתה אף פעם לא
מתחיל ואז מצטברת כאן אנרגיית התחלות מטורפת ואני מרגיש שאני
צריך לנשוא את כל הנטל שלה ואז אני מוצא את עצמי במצבים
אינטימיים עם נשים שאני בכלל  לא נמשך אליהם, ואני מרגיש
מנוצל... אוי אלוהים!" איתן פרץ בבכי "אני מרגיש כל כך מנוצל
וזול..."
"וואלה? זה נחמד גם אני מרגיש מנוצל וזול ומסטול!" זהר אמר
וכולם פרצו בצחוק.
"תגיד רם אתה לא מעשן?" מעיין אמרה
"לא... אני לא מסתדר עם זה טוב, עושה אותי חולה" רם השיב
"איזה מוזר! הרי אחרי הכל אתה הבן של עידו! זה לא מסתדר בכלל!"
קשת אמר
"הי! זה הכי מסתדר! זה המרד שלי!! מוהאהא! קודם כל אני מפסיק
לעשן! ואז שהמוח שלי חופשי מהשפעות אני אוכל להשתלט על העולם!"
רם צרח!
"או-קי..." קשת אמר ובאותו רגע גבריאל לידו התחיל להיחנק.
"מה... מה קורה לו?!" קשת שאל בתמיהה
"ראיתי את זה קורה" איתן הסביר "הוא עישן יותר מדי... כל
השרירים האלה ולא יכול לסחוב באמת"
"מהר! תן לו את הדם שלך!" רם אמר
"מה?! לא! למה?" קשת אמר
"סמוך עלי, זה הדבר היחיד שיציל אותו!" רם אמר
"לא! הוא פשוט ישתעל קצת אולי אפילו יקיא קצת והוא יסתדר!" קשת
אמר
"מהר אין זמן! החבר שלך בסכנת מוות!" רם אמר
"שמע אין כאן אף סכנה, הוא בסך הכול משתעל קצת, הנה נראה לי
שהוא משתפר"
"לא בנאדם! זה חלק מהתסמינים הוא קודם ישתפר ואז ימות!!!" רם
הזהיר בחומרה.
"נו מהר! תעזור לו!!!" איתן צעק
"כן מה נסגר אתך? לא אכפת לך ממנו?" שטורן גם צעק
"טוב נו... למרות שנראה לי שכולכם מטורפים... הנה תביא את
הסכין הזה" קשת אמר לזוהר, וחתך את עצמו "אח... הנה אני אטפטף
קצת דם לפה שלו.
גבריאל בלע את הדם והתיישר וחייך.
"וואו הוא נרפא באופן קסום!" זהר אמר
"חומר טוב!" גבריאל צחקק
"הא הא! עבדנו עליכם! אני לא מאמין שנתת לו מהדם שלך!" רם אמר
"מה? אתם שרוטים על כל הראש!" קשת צעק
"הי תירגע אחי! עכשיו אתה חלק מהחבר'ה אנחנו עושים את זה לכל
אחד שמגיע..." איתן הסביר
"אה אוקי סבבה..." קשת אמר והוריד עוד ראש "בכל מקרה היה ממש
נחמד חבר'ה אבל אנחנו צריכים לזוז למערה..."
כולם נפרדו מכולם בחיבוקים וקטני קשת וגבריאל התחילו לזוז
לכיוון המערה.