למה הכל תמיד מסובך?
אני כל הזמן שואלת את זה.
לא חושבת שיש תשובה חד משמעית.
נראה לי שבני אדם הם אלו שעושים את העולם הזה מסובך.
כשהיינו קטנים גיל 5 ככה, הכל היה פשוט.
היית רעב - "אמא אני רעב!"
היית צמא - "אמא אני צמא!"
כואב - כואב
קקי - קקי
מגעיל, אך כנה.

היום יש הסבר פסיכולוגי לכל דבר.
היום אם כואב אסור להגיד.
גיל 18, אם כואב אתה חלש, אם לא כואב אתה אדיש, אם כואב מידי
אתה רכרוכי.
ומערכות יחסים...
המניפולציה הכי גדולה.
לא משנה מה תעשה, היא לא מרוצה.
תביא לה ורד, למה לא הבאת 20?
תגיד לה שאתה אוהב אותה היא תצטרך לדעת את כל הסיבות למה.
תחזור עייף אחרי העבודה ולא תתקשר היא כבר שונאת אותך כי בטח
בגדת בה.
נשים הן עם קשה.
גברים הם בכלל עם נוראי.
אין משהו יותר נורא מהדור שגדל מול מסך פורנו.
מאלו שמחליפים את הנורמלי באנאלי, שחושבים שלהפליק לישבן זה
סקסי ואזיקים זה מגרה אבל אם תעבירי לו ציפורן על הגב והיא
תשאיר לו סימן הוא יתבכיין כמו ילדה בת 3.
בדור שלנו כבר אין שרמוטות.
כבר אין שמועות בית ספר על זאתי שהזדיינה כל ההפסקה בשירותים,
כי אין בית ספר.
היום כמה שיותר יותר טוב.
כי אם היא שכבה עם 100 לפנייך בטח אתה תקבל כרטיס כניסה מהר.
היום לא צריך להשקיע... 5 שוטים של וודקה והיא שלך.
לרוב היא תשתה בשביל התוצאה.
וכשהיא תשאל מה קרה ברור שלא תענה הריי מתי המציאו את הגבר
שמדבר על הרגשות שלו.
ואם היא תפתח את הפה ותדבר על איך היא מרגישה, היא סתם נקבה
שמזיינת את השכל ואין לך מושג על מה היא מדברת.
בגיל 28, כבר גרים לבד אם אתה לא נשוי אתה לחוץ להיות נשוי
חוזר קצת אחורה לתקופה הרומנטית.
הפעם קונה לה 20 ורדים.
עדין במיטה כי צריך לשמור על זאתי שיש.
מתחשב ושואל מה היא מרגישה. להקשיב אתה לא מקשיב.
מספיק שהיא תחשוב שיש לה חשיבות.
בגיל 30 הכל כבר לחוץ מתיישב לך עם הזאת שהכרת בערב
פנויים/פנויים.
אם כואב אז כואב, אם רעב אז רעב.
מצטער שלא דיברת כשיכולת כי הכל כבר קקי.