ועכשיו כשהשמיים קודרים, ריח של גשם מתפשט בכל האזור.
הדמעה משחזרת את בכי המתים, הרוחות שעלו השמיימה, אני תוהה לאן
הכל נעלם, איפה השמש, החיוך המתוק שהיה ונמחק יחד איתך.
ואני זוכרת שליטפת, נישקת, אמרת שאתה אוהב אותי ושלא תעזוב
לעולם, איפה השפתיים שאיתן נישקת, הידיים שאיתן ליטפת, האהבה
שהענקת לי?
אני רוצה להיות איתך שוב, להרגיש את הנשימות שלך, לחבק אותך,
להיות שלך כמו שהבטחתי.

אמרת שתהיה לצידי כשיכאב לי, אז היכן אתה עכשיו?
למה הותרת אותי עצובה ובוכיה לבדי, מיוסרת מגעגועים אלייך?

רק תאמר לי שתחזור, אני יושבת פה ומחכה לך, השמיים נופלים עלי
והריח של הגשם, הריח הזה שמזכיר לי את הלילה הגשום שהיינו
יחד.
השמש נעלמה יחד איתך וגם עם לבי,
אין לי סיום, אין לי משפט שיסכם את כל מה שכתבתי פה, כתבתי
מהלב, אני אוהבת, אני מתגעגעת ואין יום שאני לא מרגישה געגועים
אלייך...