לכל הר, יש עלייה אחת וירידה אחת, וביניהן, פסגה.
העלייה המפרכת והמהנה של העלייה, טיפוס ארוך ומייגע היכן
שרגל אדם לא דרכה לעולם.
עכשיו, למעלה בפסגה, הנוף מדהים, הכל יפה ומושלם.
השמש עולה מתוך מעמקי הים והשמיים מוארים בצבעי הקשת.
בתחושה זו מסתכל אני לעבר הירידה, אם גורלי הוא כגורל אבן
המתדרדרת במורד ההר? להתגלגל במהירות למטה ולהחבט
בכל הנקרה לדרכי? ולבסוף להגיע למרגלות ההר,ולראות מרחוק את
הפסגה, ולהיזכר בזריחה, לשקוע בעבר... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.