ניסיתי, באמת שניסיתי, אני לא יכול להצביע ולומר- פה טעיתי או
שם טעיתי אבל שוב אני לבד אז בטוח שמשהו פה לא נכון. כל כך
הרבה שירים על אהבה ויותר שירים על אהבה שניגמרה. אחרי שסיימתי
ללמוד כבר החשיך, יצאתי מהבית נכנסתי לאוטו ונסעתי. בדרך לשם
ניסיתי לברר כמה פרטים שרק יכולתי אבל את האמת זה לא יכול
להיות טוב, בטח שלא בדרך הזאת, כשהגעתי עמדתי שם, פשוט שקוף.
המקום היה מלא, כולם הלכו בדרך הנגדית לי אבל אני התעקשתי שזאת
הדרך הנכונה, לא מצאתי. התישבתי והסתכלתי על כולם יד ביד
הולכים ואני פה לבד, כולם נראו ממש כממהרים, חייבים להספיק
ואני יושב ולא זז.
הלכתי, כן כן יצאתי משם שלא יבחינו, נעלמתי במהירות שלא ישאלו
שאלות ונסעתי, בחזרה למיטה, שתי מטר על מטר שמונים של בדידות
מוחלטת, המזגן דולק ואני בתוך הפוך וכל כך קר, ממש קר פה.
בבוקר כשקמתי הכל נראה לי חדש, כאילו אתמול נשכח מעל פני האדמה
והתפוגג מהתודעה שלנו, התחלתי ללמוד שוב, כשסיימתי שוב החשיך,
הפעם נשארתי בבית, ליתר ביטחון.